ד. יתרה מזו. גישתם העקרונית של חבריי סוחפת אותנו למחוזות האבסורד, שם שני עובדים שעבדו במשך שנה מסוימת 50 יום למשל, כך שכל אחד מהם
--- סוף עמוד 43 ---
לכאורה היה זכאי לקבל באותה השנה אותה מכסה בת 4 ימי חופשה ממכסה מלאה של 18 ימי חופשה לו עבד 200 ימים באותה שנה; אלא, שלאחד מהם נוספו באותה שנה 90 ימי מחלה בתשלום, 45 ימי מילואים ו-15 ימי חופשה שנתית. במקרה שכזה לגישת חבריי תגיע לאותו עובד חופשה מלאה של 18 ימי חופשה; פי 4 מחברו למקום העבודה, למרות שעבדו אותה מכסת ימים.
רק אם מתעלמים מנקודת המוצא החוקית ויוצאים מנקודת מוצא הפוכה לחוק, שהזכות להינפש מעבודה שנעבדה צריכה להיגזר גם מעבודה שלא נעבדה - אפשר להגיע למסקנת חבריי.
ה. בדרכם של חבריי למסקנתם, שעבודה בפועל משמעה גם ימי היעדרות מהעבודה עקב מחלה ומילואים למשל, מן ההכרח לבטל את הוראת סעיף 4(ב) לחוק על סעיפי המשנה שבו, הרואה בימי מחלה ומילואים למשל כימי הפסקת עבודה. ברם, לא בנקל ומתוך התעלמות מהבעיה והתמודדות איתה ולא בדרך זו ניתן לבטל סעיפים שבחוק.
גישת חברי לא רק שמבטלת סעיפי חוק ישן מ-1951, אלא שהיא גם מחייבת, כניסוח חברי השופט רבינוביץ במשפט "הנחתום והעיסה", את אפייתו מחדש של חוק חופשה שנתית על ידי בית הדין עד כדי כך שאין הוא מכיר את דמותו הנשקפת אליו בראי גישתם. במילים אחרות - גישתם מחייבת שכתובו מחדש של החוק.
מלאכת שכתוב החוק יכולה להיעשות רק אם השופט לוקח לעצמו את תפקיד המחוקק, או רואה עצמו כמייצגם ובא במקומם של כל הצדדים, ארגוני עובדים ומעבידים להסכם קיבוצי כללי לעניין חופשה שנתית, לרבות שר העבודה שהחליט על הרחבת אותם הסכמים.
שכן, מה משמעות גישת חברי השופט רבינוביץ לפיה ב"ימי עבודה בפועל" בסעיף 3 לחוק, יש לכלול גם ימי היעדרות של עובד מסיבה שאינה תלויה בו?" המשמעות היא, שהשופט בא במקום המחוקק או במקום כל הצדדים להסכם קיבוצי כללי, והוא הקובע מהי עילת היעדרות שאינה תלויה בעובד ואשר ימי היעדרות בגינה ראויים להיחשב כימי עבודה בפועל, כמו למשל ימי מחלה ומילואים.
לאור הסמכות החוקית שחבריי נטלו לעצמם הם רואים עצמם מוסמכים לקבוע גם עילות היעדרות אחרות שייחשבו לימי עבודה בפועל כמו ימי אבל, חופשה שנתית, שביתה וכו'. בקיצור כל הימים שנחשבים לתקופות הפסקת עבודה על פי סעיף 4(ב) לחוק.
--- סוף עמוד 44 ---
ו. גישת חבריי שבידם הסמכות להחליט על ימי הפסקת העבודה המוצדקת בעיניהם הראויים להיחשב כימי עבודה בפועל, בעייתית לא רק לגבי עילות היעדרות נוספות, אלא אפילו לגבי היעדרות מחמת מחלה.