מאליה מופנית כלפיהם השאלה - ומה לגבי יום המחלה הראשון שאינו מכוסה על ידי חוק דמי מחלה? או, ימי מחלה עקב מחלת בן הזוג על פי חוק דמי מחלה והיעדרות בשל מחלת בן זוג התשנ"ח- 1998? או, מחלת הורה על פי חוק דמי מחלה והיעדרות בשל מחלה הורה התשנ"ב-1993? או, מחלת ילד על פי חוק דמי מחלה והיעדרות בשל מחלת ילד התשנ"ב-1993? או, היעדרות עקב הריון ולידה על פי חוק דמי מחלה והיעדרות עקב הריון ולידה של בת זוג התש"ס-2000 ?
על חבריי לנסות לפחות ליתן תשובה לכל השאלות הללו.
ז. בנוטלם לעצמם את תפקיד המחוקק או את ייצוג כל הצדדים כאחד להסכמים קיבוציים כלליים שיחולו על כל המשק, קובעים חבריי לא רק את עילות ההיעדרות של עובד הראויות להיחשב בעיניהם כימי עבודה בפועל, אלא גם את ימי מכסת אותם ימים ואופן חישובם.
לגבי ימי מילואים על פי גישתם - כל תקופת השירות ראויה להיחשב כימי עבודה בפועל. אולם אשר לימי מחלה, משום מה, רק ימי מחלה בתשלום ראויים להיחשב ככאלה.
לגבי חופשת ימי אבל וימי היעדרות אחרים הם טרם הביעו דעתם. אולם מגישתם עולה, כי יש לקבוע מכסת ימי היעדרות המוצדקת באופן מצטבר. הבעיה היא, שאין הם נותנים דעתם על כך, שאפשר שחס וחלילה יקומו המחוקק או הצדדים למשא ומתן הקיבוצי הכללי ושר העבודה וישאלום שאלה אחת קטנה - "מי שמכם"?
ח. כל עוד תכלית החוק היא ליתן חופשה בגין ימי עבודה בפועל ולא בגין ימי היעדרות - חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות הרואה בעובד החולה הנעדר מעבודתו כאדם עם מוגבלות - אינו רלבנטי, משום שקבוצת השוויון לגביו היא ביחס לעובדים אחרים הנעדרים מעבודתם.
אולם אם נלך לגישת חבריי שגם ימי מחלה בתשלום של עובד ראויים להיחשב כימי עבודה בפועל, נימצא מפלים לרעה בניגוד להוראות אותו חוק שוויון שעליו מסתמכת חברתי השופטת דוידוב, בין עובד שנעדר מהעבודה ששולמו
--- סוף עמוד 45 ---
לו ימי מחלה או שהוא נעדר מהעבודה מסיבה אחרת כמו מילואים, לבין עובד שחלה ונעדר לאותה תקופה מהעבודה, אלא שאין הוא זכאי לתשלום בגינה על פי חוק דמי מחלה. במקרה כזה חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות אכן יהיה רלבנטי, וגישת חבריי משמעה הפרת איסור ההפלייה שבו מכוח פסק דין של בית דין זה.
7. שלוש הערות שוליים
טרם חתימת דברי, הגיע לידי דעתו המלומדת של נציג הציבור מר שי צפריר. ומכיוון שדעתו אינה נוחה למקרא דעתי, מצאתי מקום להוסיף לדעתי שלוש הערות התייחסות לדעתו.