על מנת לקדם את פני הסכנה שבמשוואתנו, מבהיר לנו מר צפריר אקס קתדרה את ההבדל בין העובד המגיע לעבודה לעבוד לבין העובד החולה המגיע לעבודה שעה שאינו יכול לעבוד.
ברם, ספק אם דברי הבהרה אלה מבהירים דבר לא ברור. כדאי אולי לשים אל לב, כי עובד חולה יגיע בכל זאת לעבודה, למשל, מתוך חשש שאחרת יפוטר, או כדי לא להפסיד שכר יום עבודה. אולם, גם אם נתעלם מהאפשרות ההפוכה, של עובד שיכול לעבוד אך מוציא אישור רפואי כאילו חלה; עדיין קשה להניח לעניינינו שלנו, שעובד חולה, שמגיע לו דמי מחלה בגין מחלתו, יבוא לעבודה חולה מתוך מחשבה
--- סוף עמוד 47 ---
שבסוף שנת העבודה הגעתו חולה לעבודה תגדיל את מכסת ימי חופשתו על פי נוסחת חברנו השופט רבינוביץ.
משאלה הם הדברים, לא נותר לך אלא לתמוה, חרף אי הנוחות שבדבר, לאיזה צורך נחוצים דברי ההבהרה לגבי האבחנה בין העובד שבא לעבוד ועובד שבא לעבודה, בהקשר לסוגיות שמחלוקת שבפנינו בנוגע לפרשנות חוק חופשה שנתית.
8. סוף דבר
אם דעתנו תישמע - לא יתקבל האוקסימורון המשפטי של ראיית ימי אי עבודה בפועל מחמת מחלה שתשלום בצידה, כימי עבודה בפועל; וערעור המערערת יידחה לכן ללא צו להוצאות, כאמור בפסק דינו של בית הדין קמא.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
במחלוקת שנפלה בין חבריי, מצטרפת אני לתוצאת חוות דעתו של השופט עמירם רבינוביץ, וזאת מהנימוקים הבאים:
1. בבואנו לפרש דבר חקיקה "עלינו לבחון שלושה מרכיבים: הראשון הוא לשון החוק, השני הוא התכלית שלשון החוק נועדה להגשים והשלישי הוא שיקול הדעת השיפוטי, המלווה את ההליך הפרשני כולו..." (ע"ע 27272-05-10 מדינת ישראל – מוחמד אלעזאזמה, מיום 29.1.12).
גיבוש התכלית, ויישום שיקול הדעת השיפוטי, מבוצעים באמצעות מקורות שונים וביניהם לשונו של סעיף החוק ושל החוק בכללותו, ההיסטוריה של החקיקה, חקיקה דומה והשלכותיה, עקרונות היסוד של השיטה ועוד. לעיתים מוביל כל אחד מהמקורות לתוצאה פרשנית שונה, ובמקרה כזה עלינו לקבוע איזה משקל להעניק לכל אחד מהם וכיצד לבצע את האיזון הנכון (אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (1993), להלן – ברק, בעמ' 747 ואילך).
2. במקרה שלפנינו, כל אחת מחוות הדעת של חבריי נותנת משקל למקור פרשני שונה. סגן הנשיאה פליטמן שם דגש על לשונו של סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), כמו גם על תכליתם של סעיפים דומים באותו חוק (סעיפים 3(ג) ו - 4) והתכלית הכוללת של החוק -