(ג) שכר-עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה-כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעסיק בעד שעות-העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על-ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעד החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה".
94. משמע, בהתאם לחוק חופשה שנתית דמי החופשה לעובדים בשכר מחושבים לפי ממוצע השכר היומי, במהלך רבע השנה שקדמה לחופשה, או במהלך רבע שנת העבודה המלאה ביותר ב- 12 החודשים שקדמו לחופשה. בממוצע זה יש להחשיב, בהתאם לפסיקה, אף ימי חג וחופשה, ימי היעדרות בשכר.
95. לאור העובדה כי המשיבה לא נהגה כך, לא ביחס למבקשת ולא ביחס ליתר העובדים הזרים המועסקים אצלה בסיעוד, קמה למבקשת עילת תביעה אישית טובה, כמו גם עילה קבוצתית.
96. גם בהקשר זה נוסיף, כי ספק בעינינו אם ההליך הייצוגי מתאים לעריכת חישובים פרטניים של דמי החופשה ביחס לכל אחד מן העובדים בקבוצה, שכן:
--- סוף עמוד 22 ---
"מקום שנדרש המשך בירור פרטני והתדיינויות נפרדות ונוספות של כל אחד מחברי הקבוצה בגין הסכום שלו הוא זכאי, יש בו כדי לעקר את הגיונה של התובענה הייצוגית (ראו פרשת ביברינג; ע"ע 1537/04 חוה כץ – שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו], 9.1.2007 (להלן: פרשת חוה כץ); ע"ע 315/08 סלי פופיק - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים, [פורסם בנבו] מיום 4.1.2011). ויובהר, בנסיבות שבהן לאחר שמתקבלת התובענה הייצוגית, נדרשת קיומה של בדיקה פרטנית באשר לנסיבותיו הספציפיות של כל עובד ועובד וזכאותו לתשלום, לרבות בדיקת הוותק שצבר, היקף משרתו, ימי עבודתו ושעות העבודה שלו, ספק אם יש יתרון בקיומה של התובענה הייצוגית"
עע (ארצי) 20957-05-11 שרעבי משה - רשת בטחון בע"מ, [פורסם בנבו] (21.11.17), (להלן: "ענין שרעבי").
ברי, כי כל אחד מעובדי המשיבה עבד בהיקף משרה אחר, וניצל ימי חופשה בהיקף שונה. משכך, ייתכן ואף בהקשר זה הסעד המתאים, ככל שתוכח התביעה לגופה, אינו סעד כספי מכומת.
97. כאמור, בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית קבועה תקופת התיישנות מקוצרת, 3 שנים. לכן, קמה עילה קבוצתית ביחס לעובדים זרים המועסקים אצל המשיבה, כמו גם לעובדים שסיימו עבודתם במהלך שלוש השנים קודם להגשת התובענה, וביחס לתחשיב דמי החופשה ופדיון החופשה, 3 שנים קודם להגשת התובענה. למען הסר ספק, לא הובאה ולו ראשית ראיה אשר לאופן תחשיב ימי החופשה ביחס לעובדים ישראלים.