29. באשר להסכם הפשרה – עיון בהסכם מעלה כי נקבע בו שאחוז הבעלות של ציון בחברה ייקבע במסגרת הליך הבוררות, וכי אחוז זה לא יעלה על 30%.
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסיבה שבגינה נקבע בהסכם הפשרה כי אחוז בעלותו של ציון יעמוד לכל היותר על 30% ממניות החברה. לטענת ציון, הסכם הפשרה כלל גם הכרעה בסכסוכים אחרים במישור היחסים שבינו לבין אברהם. ציון טען כי כדי לסיים את כל המחלוקת בינו לבין אברהם וכדי לזכות "בשקט נפשי", הוא היה מוכן להגביל את שיעור בעלותו במניות החברה במסגרת הבוררות (ור' את דבריו בחקירתו פ' עמ' 26 ש' 3-5 ו-14-16; סעיף 61 לסיכומים מטעם המבקש). לעומתו טענו המשיבים כי אברהם הסכים לשיעור מקסימלי של 30% מהמניות לציון כדי לייתר מחלוקות מיותרות עמו, ובידיעה שממילא הסיכוי שטענותיו של ציון יתקבלו הוא אפסי (ר' ס' 8 לסיכומי המשיבים).
יהיה המניע להסכמה אודות האחוז המקסימלי של המניות שציון עשוי לקבל בחברה אשר יהיה, אין חולק כי אחוז זה היה אמור להיקבע במסגרת הבוררות, וכי ההסכמה אודותיו היא חלק מהסכם הפשרה. הסכם הפשרה הוא הסכם כולל שכלל הסכמות נוספות, הסכם שהצדדים הסכימו לכל המכלול שלו – כל אחד מהם בהתאם לשיקוליו שלו. משכך, אברהם לא היה רשאי לקחת רק רכיב אחד מההסכם, ולעשות באופן חד-צדדי שימוש בהסכמה של ציון כדי לשנות את מבנה הבעלות בחברה בלא שהבוררות יצאה לפועל.
יתרה מכך, מאחר שאין חולק כי הבוררות לא התקיימה, לא ניתן היה לבצע פעולה של העברת מניות הכרוכה בתוצאות אופרטיביות אפשריות שלה. התוצאה האפשרית של הליך בוררות שהיה עשוי להתקיים בין הצדדים, אינה מזכה אף אחד מהצדדים לפעול ללא קיום הבוררות ולשנות באופן חד-צדדי את מרשם בעלי המניות של החברה. לכן, אברהם לא יכול היה לפעול על דעת עצמו ולשנות את מרשם בעלי-המניות בחברה כך שישקף את התוצאה שהייתה עשויה להיקבע בבוררות בהקשר זה.
30. באשר לתצהיר של ציון משנת 1993 – כזכור, ציון טען כי הוא לא חתם על תצהיר זה וכי חתימתו עליו זויפה. הוא הוסיף כי למרות שלגישת המשיבים הוא הסכים בתצהיר זה לכך שהוא זכאי רק ל-10% ממניות החברה, אברהם לא עשה דבר במשך למעלה מ-25 שנים כדי להעביר את יתרת המניות לבעלותו. אני סבורה כי מחדלו האמור של אברהם אכן מחזק את גישתו של ציון ביחס לתצהיר ולתוקפו, ואינו מאפשר לקבוע כי אברהם היה רשאי לעשות בו שימוש כדי להעביר מניות מציון אליו. תצהיר כזה – שתוקפו שנוי במחלוקת ושלא נעשה בו כל שימוש במשך תקופה כה ממושכת - אינו יכול למלא את מקומו של שטר העברה מתאים שנדרש בהתאם לתקנון לצורך העברת המניות.