העברת המניות הרגילות לציונה
48. כפי שצוין לעיל, מחצית ממניותיו הרגילות של אברהם בחברה הועברו לציונה אשתו. אברהם נשאל בהקשר זה בחקירתו בעמ' עמ' 57 לפרוטוקול ש' 12-13 האם הועברו מניות רגילות ממנו לציונה, והשיב בחיוב. לאחר ההעברה, מחזיקים אברהם וציונה כל אחד ב-345 מניות רגילות, וציון מחזיק בכ-300 מניות רגילות.
אין מחלוקת כי מעולם לא התקיימה ישיבת דירקטוריון שבה אישר ציון - כדירקטור בחברה – את ההעברה. גרסתו של אברהם בחקירתו הייתה כי ציונה היא זו שהעבירה את המניות על-שמה בעזרת בנם שהוא עורך-דין (פ' עמ' 59 ש' 5-14). אברהם ציין כי הוא אינו זוכר את מועד העברת המניות (עמ' 57, ש' 21, וגם בעמ' 58 ש' 10), וכי הוא לא היה מעורב בה אך גם לא התנגד לה (ר' עמ' עמ' 59 ש' 23). כאשר נשאל בחקירתו האם התקיימה ישיבת דירקטוריון שבה אושרה העברת המניות, השיב אברהם כי מה שקיים הוא הסכם חלוקת הרכוש בינו לבין ציונה הקובע ש-50% מרכושו שייך לה (פ' עמ' 58 ש' 16-18).
49. מהאמור לעיל עולה כי המשיבים מבקשים לבסס את תוקפה של העברת המניות על הסכם חלוקת הרכוש בין אברהם לבין ציונה מיום 25.11.2007, הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין. אני סבורה כי בהסכם זה אין כדי לרפא את הפגם שנפל בהעברת המניות שלא התבצעה בהתאם לתקנון החברה. זאת מאחר שהסכם חלוקת הרכוש בין אברהם לציונה אינו יכול, כשלעצמו, לבסס זכות להעברת המניות לציונה, כשישנה הגבלה על העבירות במניות (והשוו לבע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני (18.1.2005) בפסקה ז' והאסמכתאות שם).
50. המגבלה על עבירות המניות נחשבת כחלק ממהותה של החברה הפרטית שבה נודעת חשיבות לזהות מחזיקי המניות. הגבלת העבירות יכולה ללבוש צורות מגוונות, ובכלל זה להיות מושגת על-ידי הסמכת הדירקטורים בחברה להחליט האם לאשר את ההעברה (ר' ענין אונגר בפסקה 25; י' כהן דיני חברות (כרך א תשמ"ח) בעמוד 395).
כפי שפורט לעיל בהרחבה, סעיף 32 לתקנון קובע כי העברת מניות ושינוי מרשם בעלי-המניות בחברה כפופים לאישור הדירקטוריון (ובלשון הוראות התקנון "כל העברת מניות בחברה תהיה טעונה אישור הדירקטוריון..."). לכן, ולאור קביעתי לעיל לפיה ציון פוטר מהדירקטוריון שלא כדין בפיטורין שהם חסרי תוקף, העברת המניות הייתה טעונה את אישורו. משאישור זה לא ניתן – נפל פגם בהעברה.
51. ציון טען כי לאור הסכסוך הקיים בינו ובין אברהם, הוא לא היה מסכים להעברת המניות לציונה, העברה שהיתה עלולה להעמיק את הקשיים איתם הוא מתמודד ביחס לניהול החברה והבעלות בה (ר' סעיף 46 לסיכומים). טענה זו היא סבירה. לכן אני סבורה כי היעדר אישור הדירקטוריון במקרה דנן, הוא פגם מהותי החותר תחת מהותה של הגבלת העבירות בחברה שנועדה למנוע כניסה של בעל-מניות שדעת יתר בעלי המניות אינו נוחה ממנו (והשוו לענין אונגר בפסקה 29).