16. לטענת המשיבים, ציון מתפקד כ"בובת מריונטה" בניסיון להגן על הסכם השכירות עם אביק. הוא הפך עם הזמן לכלי שרת בידי ילדיו ובאי-כוחו המעדיפים את האינטרסים של אביק באופן המעמיק את הקרע במשפחה. המשיבים ציינו כי אביק הפרה באופן בוטה את הסכם השכירות שבינה לבין החברה, והמרצת הפתיחה דנן נולדה רק לאחר שהחברה נקטה נגדה בהליך לפינוי המושכר. עוד הודגש כי במהלך החקירות בתובענה דנן, הסתבר כי ציון אינו בקי בעובדות המקרה, כי לא הוא היה זה שיזם את ההליכים, כי הוא מופעל על ידי עורכי-דינו וחותם על מסמכים שעורך-דינו מעביר לו בעיניים עצומות.
17. בהתייחס לפיטוריו של ציון מדירקטוריון החברה נטען כי ביום 2.2.2017 הודיע אברהם לחברה על פיטוריו של ציון ובהמשך הודע לו על כך גם טלפונית. תקנון החברה קובע במפורש בסעיף 73(ג)(1) כי המחזיקים ברוב המניות רשאים לפטר כל חבר דירקטוריון ולמנות אחר תחתיו. אברהם שהוא בעל רוב המניות הרגילות, היה זכאי לכן לפטר כל חבר דירקטוריון מכל סיבה. פיטוריו של ציון מהדירקטוריון אף היו הכרחיים שכן ציון פעל שלא לטובת החברה, בין היתר מאחר שהוא פנה לבית-המשפט בהליך לפינוי מושכר כנגד אביק וביקש להצטרף אליו כנתבע נוסף. בעשותו כן, ציון פעל ממניעים זרים ובניגוד לאינטרסים של החברה.
18. עוד נטען כי דינו של התקנון הוא כדין חוזה, ויש לפרשו בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים. התקנון לא נכתב על-ידי אברהם, אלא הוא היה קיים כאשר הוא רכש את מניות החברה, ולא נעשה בו כל שינוי. בעת רכישת זכויותיו הסתמך אברהם על נוסח התקנון כפי שהיה קיים, והיה ברור לו כי מכוח התקנון, הוא זכאי - כבעל רוב המניות בחברה - לקבל את ההחלטות בנוגע אליה, לשלוט בה ולמנות נושאי משרה שיסייעו לו לחזקה. אברהם רכש את החברה מכספו וניהל אותה במשך השנים, ולכן פרשנות לפיה אין לו זכות לפטר דירקטורים איננה הגיונית.
עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה סעיף 3 לתקנון הוא סעיף ספציפי הגובר על סעיף 73. לטענתם, סעיף 3 לתקנון הוא הסעיף הכללי שאינו מפרט דבר, ולעומתו סעיף 73(ג) הוא הסעיף הדן באופן ספציפי בסמכות המחזיקים ברוב המניות לפטר ולמנות חברי דירקטוריון.
19. המשיבים טענו כי יש לדחות את טענותיו של ציון באשר לשיעור מניותיו בחברה. לשיטתם, העברת המניות נעשתה כדין בהתאם לסעיף 299 לחוק החברות, ועל-כל-פנים ציון מנוע ומושתק מהעלאת טענות בהקשר זה ממספר טעמים. ראשית, בהסכם הפשרה (שקיבל תוקף של פסק-דין) נקבע כי השיעור המקסימלי של מניות שהבורר היה מוסמך לפסוק לזכותו של ציון (אילו היה הליך הבוררות מתקיים), הוא 30%. שנית, ציון הצהיר בתצהיר משנת 1993 כי הוא בעלים של 10% בלבד ממניות החברה.