16. עוד לציין, כי אין חולק שבפועל הסכים יניב לשלם לארביב סכום של 420,000 ₪ על חשבון הלוואות ההון. אמנם, בחקירתו הסביר יניב שארביב ביקש את הסכום האמור בסמוך לאחר עלייתו לארץ ולכן הסכים לכך (שם, ע' 328 – 329 לפרוטוקול), אולם בכך יש לתמוך במסקנה שהלוואות ההון והלוואות הכסף היו צריכות להיפרע במקביל. במיוחד כך, נוכח עדותו לפיה אילו לא הוגשה התביעה "הצ'קים האלה היו ממשיכים והיינו היום במצב אחר לגמרי" (שם, ש' 25 ע' 329).
17. ביום 31.8.2010 נכרת הסכם בין פארק הקרח לבין יניב לבין מר שמשון יניב (נספח 6 לכתב ההגנה), בין היתר, לצורך הסדרת אופן השלמת "המימון החסר" לבניית קניון הקרח ופתיחתו לציבור והסדרת תשלום שכר ליניב כמנהל ולמר שמשון יניב כמנכ"ל פארק הקרח. בסעיף 2.1 להסכם האמור, נקבע כי יניב יפעל "כמיטב יכולתו" להשיג את המימון החסר. בסעיף 7.1 להסכם, הצהיר יניב כי "לרשותו האמצעים, הידע, הקשרים והניסיון, לשם סיוע לפארק הקרח בהשלמת המימון החסר בהתאם להוראות הסכם זה". הוראה והצהרה זו של יניב, תואמות את גרסתו של ארביב לפיה יניב אמר לו "שיש לו כספים ורכוש רב לצורך העמדת יתר המימון העתידי לפרויקט, לא משנה כמה יידרש" (סעיף 21 לתצהיר).
לטענת הנתבעים, ההסכם האמור מעגן את כללי המימון המקובלים לפיהם הלוואות הון ייפרעו רק לאחר פירעון הלוואות כסף (סעיף 73 לסיכומים) והסדרת עדיפות הלוואות הכסף נעשתה במסגרת ההסכם האמור כ – 4 שנים לפני שארביב העלה את טענתו הנוגדת. אלא שמתצהירו של ארביב עולה כי לא ידע על ההסכם שנכרת בין האחים יניב (שם, סעיף 44) ותצהירו זה לא נסתר בחקירתו של יניב בעניין זה (ע' 315 – 316 ובפרט ש' 9 ע' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2018). ממילא אין בהוראות ההסכם שנכרת בין האחים יניב כדי לחייב את ארביב או ללמד על כוונת הצדדים להסכם ההשקעה ביחס לפירעון הלוואות הבעלים. אוסיף כי בהתחשב בתכלית ההסכם שנכרת בין האחים יניב, מקובלת עליי טענת התובעים, לפיה נראה שמדובר בעסקאות בין יניב ומר שמשון יניב לבין פארק הקרח, המחייבות אישור מיוחד, בהתאם להוראות חוק החברות, ובכלל זה אישור של ארביב אשר כאמור כלל לא ידע על ההסכם עובר לכריתתו. בהקשר זה אוסיף, כי האופן בו ניהל יניב את ענייני קניון פארק הקרח באמצעות חברות שבשליטתו, והתחייבותו להקנות לארביב אחזקה בקניון הקרח (סעיף 2.2 להסכם ההשקעה) מצדיקים לראות בארביב כבעל מניות גם בפארק הקרח, ככל שמדובר ביחסים שבין ארביב לבין הנתבעים, וכך נקבע.