3. כאמור, עיקר הסכסוך בין הצדדים נוגע לפרשנות הוראות סעיף 5.5 להסכם ההשקעה שלעיל, ועל כן, יש להידרש למכלול הוראות ההסכם שלעיל, כדי לעמוד על התכליות שביקשו הצדדים להשיג באמצעות ההתקשרות ביניהם ועל האופן שבו הסדירו את תנאי הזרמת הכספים לצורך בניית קניון הקרח ואופן פירעון הלוואות הבעלים שנדרשו למימון הבנייה.
4. ככל שמדובר בנוסח סעיף 5.5 להסכם ההשקעה, נראה כי הדרישה לפיה הפרשנות המוצעת תמצא עיגון בלשון ההוראה אותה יש לפרש, מתקיימת רק ביחס לפרשנות המוצעת על ידי התובעים הטוענים כי כל הלוואות הבעלים צריך שיפרעו במקביל. לא ניתן למצוא בנוסח סעיף 5.5 להסכם ההשקעה, הבחנה בין הלוואות הבעלים שניתנו או יינתנו בעתיד וממילא ואף לא ניתן למצוא בנוסח הסעיף העדפה של הלוואות בעלים עתידיות. כך גם לא ניתן למצוא בנוסח הסעיף הבחנה בין הלוואות כסף להלוואות הון.
לכך יש להוסיף, כי בסיפא של סעיף 5.6 להסכם ההשקעה העוסקת בשיעור הריבית של הלוואות הבעלים התייחסו הצדדים ל"הלוואות קיימות" ו – "הלוואות עתידיות". ללמדך, שבעת ניסוח ההסכם ידעו הצדדים שיש אפשרות ואולי אף צורך ב"הלוואות עתידיות". ממילא אין להתייחס להעדר הבחנה דומה בסעיף 5.5 להסכם, כטעות קולמוס או השמטה הדורשים השלמה.
5. נוכח האמור עד כאן, נראה כי אין למצוא בהוראות סעיף 5.5 להסכם ההשקעה עיגון לשוני לפרשנות הנתבעים כאילו יש ליתן עדיפות או קדימות לפירעון הלוואות כסף על פני הלוואות הון. אדרבא, הוראות הסעיף שוללות באופן פוזיטיבי מתן קדימות לפירעון איזה מהלוואות הבעלים.
6. גם בהתחשב בתכלית ההתקשרות בין הצדדים להסכם ההשקעה, נראה כי אין לפרש את הוראות סעיף 5.5 להסכם ההשקעה באופן בו מבקשים הנתבעים לפרשו.
מתצהירו של יניב אודות נסיבות כריתת הסכם ההשקעה עולה כי "עד שלבים מאוחרים בפרויקט, אף גורם מממן לא האמין בפרויקט, במובן זה שהיה מוכן להעמיד לו מימון" (סעיף 14). עוד עולה מתצהירו של יניב כי בשנת 2006 היה לו חשש שאם פארק הקרח לא תעמוד בהתחייבות לתחילת הבניה תבטל רשות מקרקעי ישראל את הסכם ההחכרה של המגרש שהוקצה לבניית קניון הקרח (שם, סעיף 32). נמצא, שעובר לכריתת הסכם ההשקעה היה יניב זקוק למימון דחוף כדי שלא לאבד את תכניתו לבניית קניון הקרח וכדי שלא להפסיד את ההשקעה הכספית הגדולה שהשקיע עד אז אשר הגיעה לטענתו, לסך של 28.19 מיליון ₪ (שם, סעיף 36). בנסיבות אלא, יש להניח שיניב היה זקוק מאוד לכסף שהסכים ארביב להזרים לטובת קידום בניית קניון הקרח באופן מידי, ובמצב דברים זה, מלבד הקצאת מניות כנגד הסכום שהזרים ארביב סביר להניח שהיה מוכן להבטיח לארביב שהלוואותיו ייפרעו יחד עם יתר הלוואות הבעלים האחרות, ללא הבחנה בין הלוואות כסף לבין הלוואות הון. בהקשר זה יש להבהיר כי כנגד הזרמת 3 מיליון דולר לבניית קניון הקרח הסכים יניב להקצות לארביב 10% מקניון הקרח. דהיינו, בזמן אמת, העריך יניב שסך ההשקעה של ארביב מהווה 10% מההשקעות העצמיות (שלא באמצעות גופים פיננסיים) הנדרשות לבניית קניון הקרח. בהתחשב בכך, ברור היה ליניב שהתחייבות לפרוע את כל הלוואות הבעלים במקביל, לכל היותר, תגרום לדחיית פירעון של 10% מסך הפירעון הכולל של הלוואות הבעלים אותן אפשר יהיה לפרוע בהתאם להוראות סעיף 3.9 להסכם ההשקעה. ויתור כזה, אם אפשר לראות בכך ויתור, מתקבל על הדעת, בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל ובכך שיניב ראה בארביב שותף וחבר (שם, סעיף 37 וע' 285 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2018).
7. להוסיף, כי ביום 18.2.2011 נכרת בין איז באמצעות יניב לבין ארביב, הסכם נוסף, המהווה תוספת להסכם ההשקעה (נספח 4 לכתב התביעה), לפיו התחייב ארביב להעביר לטובת בניית קניון הקרח סכום של 5,000,000 ₪ תמורת 2% נוספים ממיזם קניון הקרח (בשרשור ו/או בעקיפין). בסעיף 3.7 לתוספת האמורה, נקבע: