בחוות דעתו התייחס רו"ח רישפי לרשימה ארוכה של נושאים ובין היתר התייחס לעניין קדימות פירעון הלוואות כסף, וכך כתב (סעיף 11 לחוות הדעת):
"דעתי המקצועית היא כי רק לאחר החזרת יתרת הלוואות בסך 27,770 אלפי ₪ (כמפורט בסעיף 10 לעיל), תקום לארביב הטענה כי הוא זכאי להחזיר את הלוואותיו (כמפורט בסעיף 8 לעיל) לצד החזר הלוואות שהעמידה קבוצת יניב (כמפורט בסעיף 9 לעיל)."
את דעתו זו מבסס רו"ח רישפי על הטענות שהעלו הנתבעים ובנוסף, מבחין רו"ח רישפי בין חלק מהלוואת ההון שלכאורה ניתן כנגד מניות (בהתאם לשווי פארק הקרח) לבין היתרה המהווה הלוואה. בהתאם, טוען רו"ח רישפי שהריבית האפקטיבית שמקבל ארביב כנגד הלוואות ההון שלו גבוהה הרבה יותר מהריבית שנזקפה לטובת יניב בהלוואות הכסף (שם, סעיפים 38 – 40).
גם פרופ' גלאי, הבחין בין הלוואות הון לבין הלוואות כסף או הלוואות בנקאיות, ואלה מסקנותיו (שם, סעיף 28):
"מסקנות חוות הדעת: נוכח הדמיון הכלכלי בין שכבת המימון הנוסף לבין חוב בכיר, לצד השונות המהותית בין הלוואות הבעלים אשר כנגדן הוקצו מניות, לבין המימון הנוסף (ובראש ובראשונה ההימנעות מהקצאה או הנפקה של מניות נוספות), קיים הגיון כלכלי רב במדרג ההלוואות בפרויקט, באופן בו המימון הנוסף בכיר/עודף בסדרי הנשייה להלוואות הבעלים אשר כנגדן הוקצו מניות. בהתאם, קיים הגיון כלכלי רב (ואף מתבקש בנסיבות העניין) כי פירעון הלוואות הבעלים אשר כנגדן הוקצו מניות, יעשה בנחיתות לפירעון הלוואות המימון הנוסף".
עם כל הכבוד, חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעים לא היו בידי יניב שעה שהתקשר עם ארביב, ואפילו אניח שההיגיון הכלכלי העומד ביסוד חוות הדעת היה ידוע ליניב בעת ההתקשרות בהסכם ההשקעה ואינו בבחינת חכמה שבדיעבד, אין באמור בהן כדי לשנות מהמסקנה שלעיל. ראשית, וכפי שנמצא במהלך חקירתו של פרופ' גלאי, במקרה כאן ניתנו הלוואות הון גם בשלב מאוחר של המיזם בו לכאורה מקובל לקחת הלוואות כסף (ע' 168 – 169 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2018) וממילא ככל שמדובר במקרה הקונקרטי כאן, אין בסיס לשונות עליה מבסס פרופ' גלאי את מסקנתו בעניין עדיפות פירעון הלוואות כסף. שנית, גם רו"ח רישפי מסכים שאופן פירעון הלוואות הון והלוואות כסף הוא עניין להסכמה (ש' 10 ע' 191 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2018). שלישית, על פי הוראות ההסכם כמפורט לעיל נראה כי הצדדים הסכימו להקצות לארביב 10% מקניון הקרח ללא צורך בהשקעה נוספת בבניית הקניון, למעט וככל שתידרש השקעה בזכויות בניה נוספות כאמור בסעיף 4.5 להסכם ההשקעה. ממילא, אין למצוא ממש בטענת הנתבעים כאילו עשו חסד עם ארביב בכך שלא דיללו את אחזקותיו כשנדרשה השקעה נוספת (שאינה לצורך זכויות נוספות) לבניית קניון הקרח.