"בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להכיר ביותר משני הורים לקטין; הורה בית המשפט כאמור – בכל מקום שבו מדובר בשני הורים, יראו כאילו מדובר ביותר משני הורים"
לטענת מגישי הצעת החוק, נוכח השינויים הרבים שחווה התא המשפחתי בעידן המודרני, הרי שקיימים תרחישים מגוונים בהם מתפתח תא משפחתי שיש בו יותר משני הורים. על פי הנטען - כל עוד השותפות בין ההורים נשמרת, לא קיימת בעיה משפטית בקיומו של תא משפחתי המורכב מיותר משני הורים, והסכם ההורות המשותפת הוא המקור המשפטי המחייב בכל בעיה או מחלוקת. על מנת להתאים את החקיקה לתמורות שחלו במבנה התא המשפחתי, הוצע להוסיף סמכות לבית המשפט להכיר ביותר משני הורים לקטין, אם הכרה זו תשרת את טובת הקטין.
הצעת החוק נדחתה, כאמור, ברוב משמעותי וממילא מעת שהמחוקק סבר שאין מקום להורות על הרחבת ההורות בתא המשפחתי וכי אין מקום להסמיך את בתי המשפט להורות על הכרה בהורה נוסף בנסיבות מסוימות, אין זה ראוי כי בתי המשפט ייטלו באופן יזום סמכות שהמחוקק מצא שלא להעניק להם.
26. על אף האמור, ביקש ב"כ המערערות לטעון כי אין בדחיית הצעת החוק הנזכרת ללמד על כך שהמחוקק ביקש למנוע משפחה ובה ריבוי הורי בכל תנאי ולטענתו מתוך התפתחויות שונות בפסיקה הישראלית, הוכשרה הדרך להרחיב את התא המשפחתי באופן שיכיל משפחה מרובת הורים וכי אף בפרשנות דברי חקיקה שונים, דוגמת חוק האימוץ וחוק הפונדקאות, ברוח העיתים יש כדי לפתוח את הפתח להכשרת משפחות שכאלו בנסיבות בהן הדבר תואם את טובת הילדים ואת זכויות ההורות של ההורה המיועד. גם לכך איננו מסכימים, כפי שנבהיר להלן בהרחבה.
כאמור, לאור התפתחות המדע באשר לאופן הבאת ילדים לעולם, הוסדרו בדין הנוהג זיקות נוספות להכרה בהורות. וכך נמצא כי הדין בישראל מכיר בארבע חלופות אפשריות לקביעת הורות:
א. זיקה גנטית - ההורים בעלי הזרע והביצית שמהם נוצר הילד.
ב. זיקה פיזיולוגית - האם שנשאה ההיריון ברחמה.
ג. אימוץ - בהתאם לחוק האימוץ.
ד. זיקה לזיקה - מכוח היות מבקש ההכרה בהורות בן זוגו של בעל הזיקה הגנטית (וראו Error! Hyperlink reference not valid. פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (2015)).
27. הזיקה הפיזיולוגית מאפשרת הכרה בהורות של אישה שנושאת ברחמה את ההיריון, על אף שאינה בעלת קשר גנטי לילד. הזיקה הפיזיולוגית מעוגנת בחוק תרומת ביציות, תשע"ה-2010 (להלן: חוק תרומת ביציות), הקובע בסע' 42 (א) כי -