מתוך ענינו של הערעור לפנינו, עולה כי חששו של ד"ר מרגלית לא היה חשש שווא. הנה אחר שבתי המשפט מצאו ליתן מזור דחוף למשפחות החד מיניות הנדרשות לגורם שלישי לצורך כינון הורות ויצרו מתווה זהיר לכינונה של הורות משפטית המצרפת אף את ההורה הלא ביולוגי, הן מתוך טובתו של הקטין והן מתוך זכותו של בן הזוג לשמש כהורה ולממש את ההורות לה היה שותף מלכתחילה, מתבקש כעת כי בית המשפט יעשה צעד נוסף להרחבת המעגל ההורי. אלא שבניגוד לצווי ההורות הפסיקתיים אשר ניתן לומר, כפי שציינו לעיל, כי המציאות כמעט וכפתה את יצירתם, לא כן המקרה דנן בו קיימים שני הורים ביולוגיים מתפקדים לקטינים העונים על צרכיהם ומשרתים את טובתם. כאן, יצירת הורות נוספת שאינה מוכרת משפטית או ציבורית היא מענה למחוקק ולא לבתי המשפט, אין הנדון מצריך חקיקה פסיקתית מהירה אלא ראוי שעניינו ימתין לחקיקה בשלה וערוכה כדין של האמון על החקיקה – המחוקק עצמו. כך, כדוגמה, אפשר הדבר שהמחוקק יסבור כי אין זה ראוי בשום מצב לכונן משפחה ובה ריבוי הורי או לחלופין כי משפחה עם ריבוי הורי תוכר אך ורק במקרים בהם קיים קשר ביולוגי בין שלושה הורים – דוגמת אב, בעלת ביצית ואם נושאת, או שימצא לקבל משפחות ובהן ריבוי הורי אך ורק במצבים של זיקה זוגית (להבדיל מזיקה פולימרית) להורה הביולוגי, האפשרויות רבות ומדוכתן לפתחו של המחוקק.
בשולי עניין זה נוסיף ונאמר כי אכן המחוקק יושב על המדוכה, ולעניין מתן צווי הורות פסיקתיים הוגש לאחרונה לשר הרווחה והשירותים החברתיים דו"ח של צוות בין-משרדי אשר המליץ על שינויים מסוימים בתנאים למתן צווי הורות ואולם אף בהתאם למסקנותיה של אותה ועדה, אין מקום ליתן צו הורות מקום בו לילד יש כבר שני הורים מוכרים (דו"ח צוות מקצועי לבחינת התנאים למתן צו הורות פסיקתי, תקציר, מסקנות והמלצות להגשה בהליכים משפטיים, פרק ב' סע' 7 עמ' 34).
טענת האפליה
33. לטענת המערערות, תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא מתעלמת מזכויותיהן ההוריות ומזכותן החוקתית לשוויון כחלק מזכותן לכבוד האדם וחרותו. לטענתן, לו היו משתמשות בתורם זרע אנונימי, היו זכאיות לצו הורות פסיקתי ואולם מעת שבחרו בתורם ידוע ומזוהה, נשללה זכותה ההורית של בת הזוג. ואנו אומרים היא הנותנת – כאמור, אנו עוסקים באיזונים שונים בין גישות חברתיות נוהגות ומסורתיות ובין שיח הזכויות שאף אותו יש לכבד ובכלל זה הרצון להגשים את מאוויהם של מגדרים שונים להורות, ואולם במסגרת איזונים אלו, יכול תא משפחתי של בנות זוג למצות את הזכות ההורית בדרך של תרומת זרע אנונימית של תורם המבקש מעצם תרומתו לנתק עצמו מהורתו לקטין, בדרך זו תזכה כל אחת מבנות הזוג שיזמו את הורית הילד למימוש הורתה, ואולם כאשר הדרך הנבחרת היא דרך המבקשת להתנגח בהורות אחרת המבקשת להתקיים – הורות ביולוגית טיבעית - אין מקום לבוא וליצור בריאה חדשה שעניינה "בהורות משולשת" אך ורק על מנת להפיס את זכותה ההורית של בת הזוג אשר יכולה הייתה להתממש בדרך אחרת. עניין לנו, אפוא, בבחירה ולא באפליה.