2. אבקש להוסיף נימוק נוסף לדחיית הערעור ולמעשה לדחיית תביעת המערערות, ולהתמקד בנסיבות הפרטניות של הערעור שבפנינו. כאמור בתיאור העובדות, כמפורט בחוות דעתו של כב' השופט ויצמן, עניין לנו עם הורים ביולוגיים (האם (המערערת 2) והמשיב), אשר הרו את ילדיהם בהפרייה חוץ גופית לאחר שחתמו על הסכם הורות.
אין מחלוקת כי במועד החתימה על ההסכם ידע המשיב כי בת הזוג (המערערת 1) מצויה בזוגיות עם האם, ומקומה של בת הזוג לא נפקד מההסכם. יחד עם זאת, בת הזוג אינה צד ישיר להסכם, לא חתמה עליו ולא הופיעה במועד אישור ההסכם בבית המשפט. להתנהלות זו יש תוצאה משפטית ומעשית.
3. בחוות דעתי להלן אצא מתוך נקודת מוצא לפיה ניתנה לבת הזוג זכות השתתפות בגידול הילדים וכי המתווה עליו הוסכם בין האם והמשיב, לרבות הזכויות שניתנו בגידרו לבת הזוג, עומד בקנה אחד עם טובת הילדים.
4. הנה כי כן, ניתן לראות בהסכם ההורות שנחתם בין האם לבין המשיב לפיו, כאמור, הוענקו לבת הזוג זכויות השתתפות בגידול הילדים (זכויות שפורטו, כאמור, בעמ' 2-3 להסכם), כ"חוזה לטובת אדם שלישי" (לטובת בת הזוג) כהגדרתו בסעיף 34 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג- 1973 (להלן- חוק החוזים), ובלשונו –
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו"
ע"פ סעיף זה, זכות שניתנה לצד שלישי, שאינו צד להסכם, מקנה לאותו צד שלישי לדרוש את קיום הזכות בהתאם להוראות ההסכם, ובלבד שהצדדים התכוונו להקנות לו זכות זו.
זכותו של הצד השלישי הינה זכות חוזית הניתנת לאכיפה. פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני חוזים- החלק הכללי" (תשס"ה) מפרשת את הזכות הניתנת לצד שלישי, באופן הבא –
"ניתוח המערכת של יחסי הצדדים בחוזה לטובת אדם שלישי תומך בהשקפה הרואה את זכות המוטב כזכות חוזית. כנגד זכות המוטב לדרוש את קיום החיוב, ומכוח אותו חוזה המגדיר את תוכנה והיקפה של זכות זו, מוצבת חובתו המקבילה של החייב למלא את התחייבותו" (עמ' 590).
5. מכאן, כי הזכויות שהוענקו לבת הזוג, במסגרת הסכם ההורות שנחתם בין האם לבין המשיב (הסכם לטובת צד ג' כאמור), הן הזכויות הבלעדיות שהוענקו לה, ולא מעבר להן. על כן, לא ניתן להוסיף על זכויות אלו- המוגדרות בהסכם- זכויות נוספות שלא בא זכרן בהסכם ההורות. ודוק, בהסכם ההורות לא הוענקו לבת הזוג זכויות כהורה או כאפוטרופוס לילדים. מילים אחרות, בת הזוג רשאית לדרוש את אכיפתן של אותן זכויות - ואלה בלבד- שהוענקו לטובתה בהסכם ההורות, וככל שהן מתיישבות עם לשון החוק. רישום בת הזוג כהורה נוסף לילדים אינו מהווה חלק מתוכנן והיקפן של הזכויות שהוקנו לה במסגרת ההסכם ההורות.
לכך יש להוסיף כי בהתנהלותה כמפורט לעיל, הודתה בת הזוג, הודאה שבשתיקה, כי אין היא מתיימרת להיחשב כאימם הפורמלית והרשומה של הקטינים, ואינה מתכוונת לתפוס מקומה בחיי הקטינים על חשבון המשיב או לצידו.
טענות המערערות בדיעבד, לאחר החתימה על ההסכם ולאחר הולדת הקטינים, אינן יכולות להתקבל ויש בהן משום חוסר תום לב כלפי המשיב שהביא לעולם ילדים מתוך מחשבה וידיעה שהוא- אביהם- והמערערת 2 – אמם, וכי הם ההורים הבלעדיים של הקטינים, המשמורת הינה משותפת וחלוקה זמני השהות הינה שוויונית. לא ניתן ואין לקבל שינוי מתווה זה בדיעבד.