טענות הנתבעת
12. לטענת הנתבעת, התובעים הם שפנו אליה לקבלת הלוואה, וזאת לאחר שהנתבעת סירבה להלוות לשרון. אם כך, לעמדתה, יוזם ההליך הוא שרון שנזקק להלוואה לצורך עסקיו ולשם כך פנה להוריו כדי שישמשו מתווכים (ס' 24 לכתב ההגנה; פט' מיום 26.6.19, עמ' 1 שו' 14—15; פט' מיום 8.7.19, עמ' 3 שו' 19—עמ' 4 שו' 2; פט' מיום 5.8.19, עמ' 15 שו' 22—24). מתוך כך ברור – לטענת הנתבעת – כי התובעים הכירו היטב את מצבו הכלכלי של שרון, בנם, וביקשו לסייע לו לקבל הלוואה (ס' 39—40, 42 לכתב ההגנה; וראו גם: פט' מיום 8.7.19, עמ' 6 שו' 26—28; פט' מיום 5.8.19, עמ' 16 שו' 26—27; שם, עמ' 17 שו' 11—15).
13. ההסכם הועבר ע"י הנתבעת לעיונם של שרון ומילי מספר ימים לפני מועד החתימה (ס' 7 לתצהיר נוטע; ס' 6, 18, 26 לכתב ההגנה). לנתבעת לא נאמר דבר אודות מחלת התובע 1 ומצבם הכלכלי של התובעים (פט' מיום 5.8.19, עמ' 17 שו' 20—21).
14. במעמד החתימה הציג שרון בפני השותף הכללי את דרכי סילוק ההלוואה, ובאותה הזדמנות אף כתב אותן על פתק שנמסר בידיו. דרכי הסילוק שהציע כוללות: מכירת זיכיונות העסק שבבעלותו; קבלת הלוואה מהמדינה; גיוס אשראי בנקאי; ומכירת אחד מסניפי העסק. לאחר שהשותף הכללי שוכנע, כי ההלוואה תסולק מן המקורות הנזכרים, אישר את ביצועה (ס' 6, 17 לתצהיר נוטע; ס' 8, 18, 28 לכתב ההגנה; נספח א6, שם). מכל מקום, הנתבעת הסתמכה, בראש ובראשונה, על הנכס של התובעים; גם שרון הצהיר, באוזניהם של נוטע והתובעים, שכמוצא אחרון 'נמכור את הבית' לצורך השבת כספי ההלוואה (פט' מיום 8.7.19, עמ' 6 שו' 10—13; שם, שו' 29—עמ' 7 שו' 3).
15. הנתבעת דוחה את טענת התובעים בדבר אי-מתן הסבר לתוכני ההסכם ומשמעותו. לדברי הנתבעת, הוסברו לתובעים פרטי ההסכם עובר לחתימה, והם פעלו בהתאם לשיקול דעתם (ס' 15—17 לתצהיר נוטע; ס' 7 לכתב ההגנה; פט' מיום 5.8.19, עמ' 16 שו' 14—15; שם, עמ' 17 שו' 5—8). זאת ועוד, לדברי הנתבעת, התובעים הם שהלכו לטאבו כדי לרשום את המשכנתא (פט' מיום 5.8.19, עמ' 16 שו' 22—24).
16. לטענת הנתבעת, לאחר החתימה הועברו כספי ההלוואה, בהסכמת התובעים, לחשבון הבנק של מילי, ומשם הגיע הכסף לידי שרון (ס' 9, 11, 13 לתצהיר נוטע; ס' 27 לכתב ההגנה; פט' מיום 5.8.19, עמ' 16 שו' 16—17; שם, עמ' 17 שו' 17—18). מילי היא גם זו ששילמה לנתבעת את כספי הריבית, עד אשר פסקה לעשות כן והביאה לכך שהנתבעת תפתח בהליכי ההוצל"פ (ס' 8 לתצהיר נוטע; נספח ד לכתב התגובה של הנתבעת).
דיון והכרעה
17. הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות. על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. "לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו" (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן (29.8.99); דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול (פורסם בנבו, 29.8.10)).
18. כדברי הנשיא י' זוסמן –"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ, פ"ד יט(2) 113, 117 (18.5.65)). [להלן: חזקת ההסכמה] ראו גם: ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' אלון, בהסכמת השופטים א' רובינשטיין וא' חיות (פורסם בנבו, 10.6.08) [עניין סגל]; ע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי, פסקה 29 לפסק דינו של השופט י' עמית, בהסכמת השופטים א' רובינשטיין ונ' סולברג (פורסם בנבו, 28.7.15) [עניין מיטרי]).
19. לסתירת חזקת ההסכמה מוטל על הטוען עול הוכחה מוגבר (עניין סגל ועניין מיטרי, שם); עול זה כבד דיו עד כי "מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם" (עניין מיטרי, שם). בענייננו, לא עמדו התובעים – אשר חתמו על ההסכם במעמד אחד עם שרון – בנטל המוטל על כתפיהם. אין בפניי ראיה לכך, ששרון ביקש לרמות את התובעים. הימנעותם של התובעים מלצרף את שרון אל הנתבעת, וצירופה של מילי, בת זוגו של שרון כנתבעת 'פורמאלית' בלבד מלמדת, כי אין בפיהם טענות של ממש כלפי שרון והתנהגותו בנסיבות העניין.