9. בית משפט השלום דחה את התביעה כנגד המבקשת. בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי מאחר שהעירייה לא הציגה ראיות המוכיחות את שליטתה של המבקשת או את מעורבותה בניהול החברה בתקופה הרלוונטית להיווצרות החובות, לא ניתן לראות בה כבעלת שליטה, ולפיכך לא ניתן לחייב אותה בחובות הארנונה של החברה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. בית משפט השלום דחה את ההשוואה שערכה העירייה לפסק הדין בע"א 6357/99 פקיד שומה באר-שבע נ' שלם, פ"ד נו(4) 66 (2002) (להלן: עניין שלם), בקבעו שהמבקשת, בניגוד לבעלי הדין באותו עניין, כלל לא הייתה מעורבת בניהול החברה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי לא הונח בסיס לחיובה של המבקשת גם לפי הדין הכללי, בקבעו כי טענות אלה נטענו באופן כוללני ומבלי שהוכחה כראוי עילה ספציפית בהקשר זה. בית משפט השלום הוסיף כי אחריות אישית מוטלת ככלל על אורגן או שלוח של החברה, ואילו במקרה דנן כאמור לא עלתה כל טענה כי המבקשת נקטה בפעולה כלשהי מטעם החברה, בשמה או עבורה. בשולי הדברים, בית משפט השלום ציין כי הוא מוכן לקבל את טענת העירייה לפיה המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את תשלום התמורה בגין רכישת הנכס, אולם הוסיף וקבע כי טענות אלה מקומן להתברר במסגרת הליכי פירוק החברה, ולא במסגרת התביעה שבפניו. להשלמת התמונה יצוין, כי בית משפט השלום אף דחה את תביעתה של מי אביבים בקבעו כי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר גבייה של חוב ארנונה בלבד.
10. העירייה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה התקבל. יוער בשלב זה כי אף על פי שמי אביבים צורפה בתחילה להליך בבית המשפט המחוזי כמערערת, בעת הדיון הבהיר בא-כוח העירייה כי היא המערערת היחידה, ולפיכך מי אביבים נמחקה מההליך, והיא אף אינה צד להליך שבפנינו.
11. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח הנתונים העובדתיים הרלוונטיים אין מקום להטיל חבות על המבקשת מכוח הדין הכללי, וממילא אין הצדקה להתערב בקביעותיו של בית המשפט השלום בסוגיה זו. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות עולה המסקנה לפיה המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי שילמה תמורה לחברה בגין העברת הנכס לבעלותה. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי לא הוצגו קבלות בנוגע לתשלום או עדויות על העברה בנקאית שנעשתה בהקשר זה. כמו כן, צוין כי בחקירתה הנגדית בבית משפט השלום העידה המבקשת כי התמורה שולמה לאמה, ולא לחברה. לנוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לחייב את המבקשת מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה, וזאת מאחר שהנכס הועבר אליה "בלא תמורה או בתמורה חלקית" וכן מאחר שהמבקשת נכללת בהגדרה של קרוב של בעל שליטה (בהתייחס לאמה של המבקשת כבעלת השליטה). עוד נקבע כי אין מקום להפנות את הדיון בטענות הנוגעות בהעברת התמורה בגין רכישת הנכס להליכי הפירוק וזאת מכיוון שמדובר בסוגיה רלוונטית לצורך ההכרעה בתיק דנן.