עיקרי התשתית העובדתית
5. במהלך השנים 2012-2007 היו רשומות כמחזיקות בנכס מושא המחלוקת חברת 5.מ. מרכז אירועים בע"מ (להלן: החברה) ואמה של המבקשת (להלן: האם), שהיא בעלת המניות היחידה בחברה. בתקופה זו שולמו חשבונות הארנונה והמים בגין הנכס כסדרם. החל מיום 1.1.2013 שונה הרישום כך שבתקופה הרלוונטית הייתה החברה רשומה כמחזיקה היחידה בנכס. בתקופה זו נצברו חובות לעירייה בגין ארנונה, הוצאות אכיפה והיטל שמירה בסכום של כ-90,000 שקלים, וכן חובות לחברת מי אביבים 2010 בע"מ (להלן: מי אביבים) שעמדו על סכום של כ-19,000 שקלים (להלן החובות).
6. ביום 18.11.2014 נחתם הסכם בין המבקשת ובן זוגה לבין החברה לרכישת הנכס תמורת 140,000 שקלים. בחודש דצמבר 2014 המבקשת אף נרשמה כמחזיקה בנכס, והפעלת המסעדה עברה לידיה. החל משלב זה לא צברה המבקשת חובות כלשהם כלפי העירייה בגין הנכס. עוד יצוין כי לאחר העברת הבעלות בנכס, החברה, אף שלא פורקה, נותרה ללא כל נכסים ופעילות, ואילו האם נכנסה להליכי פשיטת רגל, שבמהלכם הגישה העירייה תביעות חוב לנאמן בגין חובות העבר שלה.
7. ביום 18.9.2016 הגישו העירייה ומי אביבים תביעה כספית לבית משפט השלום כנגד האם, החברה והמבקשת בגין החובות שרבצו על הנכס. בכתב התביעה צוין כי חיובה של החברה מתבקש בשל היותה רשומה כמחזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית, וכי חיובן של המבקשת והאם מתבקש במסגרת הדוקטרינות הכלליות המאפשרות הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, כמו גם מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המחיל לצורך גביית חוב ארנונה את העקרונות הקבועים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. באופן יותר ספציפי, בכל הנוגע למבקשת נטען כי העברת הבעלות וההחזקה בנכס לידיה נועדה לאפשר לאם לחמוק מתשלום החובות, וכי התנהלות זו עולה כדי מרמה וחוסר תום לב המצדיקים הטלת חבות אישית על המבקשת מכוח הדין הכללי. כן נטען כי יש לחייב את המבקשת מכוח סעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה מאחר שפעילות החברה הועברה לידיה ללא תמורה. המבקשת מצידה טענה להיעדר עילה והיעדר יריבות, וכן טענה כי לא ניתן להטיל עליה אחריות לחובות מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים משום שלא מתקיימות בעניינה הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה, ומשום שאינה בעלת שליטה בחברה.
8. על אף שהתביעה הוגשה כאמור גם נגד החברה והאם, בהמשך מיקדו העירייה ומי אביבים את טענותיהן במבקשת בלבד, וזאת לנוכח הליכי פשיטת הרגל שנפתחו בעניינה של האם וכן בשל העובדה שהחברה נותרה ללא כל נכסים ופעילות. לפיכך, בסופו של דבר נדונה בהליך התביעה כנגד המבקשת בלבד.