24. אפתח דווקא בנקודה השניה – נסיבותיו של סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה – שכן כפי שאפרט להלן, ביחס לעניין זה פני הדברים הם ברורים ופשוטים. העירייה ביססה את תביעתה על החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה, לפיה "היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר". עינינו הרואות, כי סעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה מתייחס במפורש לנסיבות שבהן מעביר "חבר בני אדם" את פעילותו אל "חבר בני אדם אחר". הגדרתו של המונח "חבר בני אדם" מופיעה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, כדלקמן: "כל גוף ציבורי, מואגד או מאוחד, וכל חברה, אגודת אחים, חברותה או התאחדות, בין שהן מואגדות ובין שאינן מואגדות". דהיינו, מבחינת לשון החוק, ברי כי הסעיף חל בסיטואציה של העברה בין חברות פרטיות, ולא העברה בין חברה לאדם פרטי, כבענייננו.
25. כפי שצוין לעיל, העירייה טוענת כי פרשנות תכליתית מחייבת לאפשר את תחולת הסעיף גם במקרה שבו מדובר בהעברה לאדם פרטי, ככל שמתקיימות כל יתר נסיבות הסעיף. אין בידי לקבל טענה זו – בפרט לא כאשר לשון החוק היא כה ברורה ומפורשת ולנוכח ההשלכות של הפרשנות המבוקשת על זכויות יסוד. ההסדר הקבוע בסעיפים 8(ג) לחוק ההסדרים ו-119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה נועד לאפשר לרשות המקומית להתמודד עם מצב שבו נעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות. בנסיבות אלה סבר המחוקק כי יש הצדקה לבצע "הרמת מסך" בין שתי חברות שבעיקרו של דבר נשלטות על ידי אותם גורמים שההעברה ביניהם נועדה רק לצורך התחמקות מתשלום מס. רציונאלים אלה אינם מתקיימים בהכרח בנסיבות שבהן מדובר בהעברה מחברה לאדם פרטי. ואכן, אין זה מפתיע כי במקרים שהובאו בפניו של בית משפט זה ושבהם הוחל הסדר החיוב האישי הקבוע בסעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה, מדובר היה בהעברה שבוצעה בין חברות פרטיות ולא בין חברה לאדם פרטי (ראו למשל: רע"א 3627/12 קצמן נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (28.6.2012); ע"א 10033/16 בן עמי נ' המועצה האזורית תמר [פורסם בנבו] (22.3.2018). כן ראו: בש"א (רמ') 1236/05 טיפאני טי בע"מ נ' עיריית ראשל"צ [פורסם בנבו] (2.10.2005)).