26. לא למותר לציין כי בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש לקושי זה, עניין אשר כשלעצמו מחזק את ההצדקה להיעתר לבקשת רשות הערעור ולערעור עצמו בנסיבות המקרה.
27. המסקנה היא כי במקרה דנן לא התקיימו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(2) לפקודה. זה המקום לציין, כי מאחר שטענות הצדדים והדיונים בערכאות הקודמות נסבו על חלופה זו בלבד, איני נדרשת כלל לשאלת תחולתן האפשרית בנסיבות העניין של חלופות אחרות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודה, ובכלל זה לחלופה המנויה בסעיף קטן (1). חלופה זו מתייחסת לנסיבות שבהן הועבר נכס מחברה לאדם, להבדיל מחבר בני אדם, אולם כאמור – העירייה כלל לא הזכירה סעיף זה בכתבי טענותיה לאורך ההליך, ואף הערכאות הקודמות לא נדרשו לכך.
28. לכאורה, די באמור עד כה כדי לקבוע כי לא היה מקום לחייב את המבקשת בתשלום חוב הארנונה. יחד עם זאת, אוסיף ואציין כי ניתן להתרשם, גם אם מבלי לקבוע מסמרות, שאף קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין הגדרתה של המבקשת כבעלת שליטה – תנאי הנדרש כאמור לצורך החלתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים – אינה חפה מקשיים.
29. כאמור לעיל, בית משפט השלום קבע לעניין זה כי "התובעות [העירייה והחברה – ד' ב' א'] לא טענו בשום שלב שרמוס [המבקשת – ד' ב' א'] הייתה בעלת זכויות כלשהן בחברה, או כי היתה מעורבת בניהולה ובפעילותה. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לאמץ פרשנות מרחיקת לכת שתיקבע שרמוס היתה בעלת שליטה בחברה אף שכלל לא היתה מעורבת בה, ולכן לא ניתן לחייבה בחובות הארנונה של החברה מכוח סעיף 8(ג) לחוק" (פסקה 9 לפסק דינו). בית המשפט המחוזי הפך קביעה זו מבלי ליתן לכך הסבר מספק. בהקשר זה צוין בקצרה כי "רמוס נכללת בהגדרת קרוב של בעל שליטה... כנדרש בסעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה" (פסקה ד(ב) לפסק דינו). בשים לב להגדרה המופיעה בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (ראו לעיל בפסקה 23), לא ברור על מה נסמכת קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. כאמור, אין מחלוקת כי המבקשת אינה רשומה ומעולם לא הייתה רשומה כבעלת מניות בחברה, אלא אמה בלבד. בנסיבות אלה איני סבורה כי הונח בסיס מספק לקביעה כי יש מקום לראות בה כבעלת שליטה בחברה.
30. העירייה השליכה יהבה בהקשר זה על פסק הדין שניתן בעניין שלם. אפתח ואציין כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כלל לא ברור האם אכן קביעתו התבססה על השוואה זו, אולם למעלה מן הצורך אתייחס לכך בקצרה. בעניין שלם נדונה העברת זכויות בחברה משני אחים לבנות זוגן בנסיבות שבהן האחים המשיכו להיות מועסקים כעובדים בחברה. השאלה שנדונה בפסק הדין הייתה האם האחים נחשבים לבעלי שליטה בחברה – שאלה שהייתה לה חשיבות לעניין זכאותה של החברה להטבת מס מסוימת. באותו מקרה נקבע, בהתבסס על פרשנות תכליתית, כי ניתן לראות באחים מי שהם בעלי שליטה בחברה על אף שאינם מחזיקים במניות החברה, וזאת לנוכח ההחזקה של בנות זוגן, בהתחשב בהגדרה הרלוונטית שרואה כבעל שליטה גם כמי שמחזיק במניות שליטה "ביחד עם קרובו". עוד נקבע כי מהסכם שנערך בין הצדדים עולה בבירור כי העברת המניות נועדה להסתיר את המהות הכלכלית של העסקה ולהוביל לזכאות להטבת המס. מסקנה זו הייתה מעוגנת בנסיבות אותו עניין, שמהן עלה בבירור כי מדובר בעסקה מלאכותית. מדובר במקרה שבו ברור היה כי לאחים הייתה שליטה מעשית בחברה וכי הם שימרו אותה חרף העברת הזכויות לכאורה. לעומת זאת, בענייננו המבקשת מעולם לא הייתה בעלת שליטה בחברה, וכאמור לא הובאה כל ראיה או טענה למעורבות שלה בחברה בעבר או בהווה. עצם העובדה שהיא רכשה את המסעדה מאמה אינה מעידה כשלעצמה על היות העסקה מלאכותית או על מטרה בלתי לגיטימית סמויה. זאת, בפרט בשים לב לכך שהמבקשת משלמת את חשבונות המסעדה וחובותיה מאז רכשה אותה באופן סדיר.