61. ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי התביעה הוגשה ביום 26.4.15, בחלוף 15 שנים וחודש אחרי המועד שנודע לתובעים דבר הטלת השעבוד על המקרקעין. לדבריו, "...כל טענה ועובדה לעילת תביעה שנוצרה קודם ל-26.4.08 התיישנה. בניגוד למה שהרמן טוענים, כבר ב-26.3.00 כשנודע להם שנרשם שעבוד ללא הסכמתם, היה בידיכם כוח תביעה קונקרטי נגד הבנק [...]. אין חולק שבמרץ 2000 הרמן ידעו כי הם לא נתנו הסכמה לרשום שעבוד לטובת הבנק ולכן כבר באותו מועד, יכלו להגיש תביעה נגד הבנק [...]. בתביעה כאן אדוני הם טוענים לנזק כבר ממרץ 1999. ז"א משנת 2000 כשהתגלה להם דבר השעבוד 1. הם ידעו שהשעבוד נרשם שלא כדי, שכן הם לא נתנו את ההסכמה שלהם לשעבוד. 2. הם ידעו כבר על נזקים שנגרמים להם. ואני אפנה את בית המשפט בעניין הזה ואני מזכיר שבתביעה ב-2002 שהוגשה למחוזי, לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים. אני מפנה בעניין הזה אדוני, לפסק הדין שניתן בערעור אזרחי ת"א 2009-03-14 יעקב עיני נגד בנק דיסקונט לישראל" (עמוד 211, שורות 23–33; עמוד 212, שורות 8–14; ר' גם טיעונו בעמודים 213 ו־214).
--- סוף עמוד 15 ---
62. סעיף 6 לחוק קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
בע"א 1442/13 זוארס ואח' נ' התעשיה הצבאית ואח' (פורסם בנבו, 18.8.16) נפסק בעניין בין היתר כי :
במצב הרגיל, מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר קמה לתובע עילת תביעה, התובע יודע או יכול לדעת אודותיה ובידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי (ע"א 7589/13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע [פורסם בנבו] (8.6.2015)). רכיב הידיעה כולל מודעות, למצער ברמה של "קצה חוט", לכל העובדות, להבדיל מדין או מראיות, הנדרשות להגשת התביעה (ראו: ע"א 4114/96 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 866 (1998); ע"א 2206/08 סיגמן נ' חברת דובק בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 14 (11.7.2010)). עובדות אלו כוללות, בין היתר, את זהות המזיק, מהות המעשה העוולתי, טיב הנזק, והקשר הסיבתי בין המעשה (או המחדל) לבין הנזק. כאשר מתגבש אצל התובע חשד, בפועל או בכוח, לאפשרות קיומם של רכיבים אלו, מתחיל מירוץ ההתיישנות. זאת, על מנת שלא ייווצר מצב בו בעל הזכות חושד כי קיימת לו זכות, אך הוא "ישן על חשדותיו" עד שיעלה הרצון לפניו לחקור את הנושא ולהתחיל את מירוץ ההתיישנות (ראו: עניין גיא-ליפל, פס' 47-46)....