32. יתר על כן, במקרה דנן רכישה כפויה הינה המלצתו היחידה של המומחה שמונה בהסכמה, ובחן לעומק את החברה, אופן התנהלותה, שוויה. למומחה, כמו לבית משפט זה, היה ברור כי עסקינן בחברה לה נכס אחד, ורווחיה מושתתים על דמי שכירות אותם היא גובה בגין השכרת נכס זה, ולמרות זאת למרות פשטות עסקיה של החברה לא השכילו בעלי מניותיה שנים רבות להגיע להסכמה למנות בעלי תפקיד מוסכמים, לגלות מידע, להגיש דו"חות, והביאו את החברה למצב בו היא חברה מפירה שאינה מגישה דו"חות.
לא ברור על מה מסתמכת עמדת בא כח הנתבעת כי למרות זאת ובניגוד לעמדת המומחה יש להימנע מקביעת סעד של רכישה כפויה, משום שבעתיד יוכלו הצדדים בכפוף לקבלת הוראות לנהל ענייני החברה כראוי. מעצם אמירתו זו של ב"כ הנתבעת בדבר הצורך בקבלת הוראות מגורם שלישי יש הודאה כי ללא גורם משגיח מנהל ונותן הוראות, לא יוכלו בעלי המניות להסתדר בעצמם ולבדם, ודי בכך כדי להצדיק קביעת הצורך בהיפרדות בדרך של רכישה כפויה.
זהות הרוכש
33. שני הצדדים להליך שוללים אפשרות של היפרדות בדרך של מכירה לצד ג', ושניהם טוענים כי היה ובית משפט זה יבחר ליתן סעד של היפרדות בדרך של רכישה כפויה, זכותו של כל אחד מהם עדיפה על השנייה, וכל אחד מהם ראוי להיות זה שיזכה בזכות לרכוש מרעהו את מניותיו בחברה.
כאמור, המומחה שמינה בית המשפט סבר כי מן הדין ליתן לתובע הזכות לרכוש מניות הנתבעת בחברה, זאת משום שהנכס העיקרי של החברה הוא בית מלון, וכי עד לשנת 2001 ומשנת 2005 ואילך התובע ומשפחתו הם אלו המפעילים את בית המלון. כמו כן על פי התרשמות המומחה מהצדדים, התובע ומשפחתו הם אלה המעורבים באופן פעיל ואינטנסיבי בהפעלת וניהול פעילות המלון, והם בעלי הנסיון בהפעלת וניהול בית מלון.
34. מנגד, טוענת הנתבעת כי דווקא ראוי כי היא זו שתקבל לידיה את הזכות לרכוש מניות התובע, משום ש:
א. היא בעלת רוב המניות בחברה ובדין ועל פי הפסיקה כלל הוא כי במכירה כפויה בעל מניות הרוב הוא זה הרוכש את מניות המיעוט בחברה;
ב. אין לקבל המלצת מומחה בית המשפט משום שבעניין קביעת זהות הרוכש אין למומחיות המומחה רלוונטיות או עדיפות על קביעת בית המשפט;
ג. המלצת המומחה מבוססת על ניסיון שצבר התובע כשוכר ולא כבעל מניות בחברה, ויש להבדיל בין מעמדו של התובע כבעל מניות בחברה לבין מעמדו כשוכר בית המלון באמצעות חברת טבר וכמפעיל. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי דווקא פועלו זה של התובע בשני כובעים יוצר ניגוד אינטרסים מובנה בין רצונו של התובע למקסם רווחיו האישיים כשוכר, לבין חובת הנאמנות שלו כבעל מניות לחברה. נטען עוד כי דבר זה הביא לפעילותו של התובע בחברה בחוסר תום לב וחוסר נאמנות, ודי בכך כדי לחזק הטענה שאין זה ראוי להעניק דווקא לו כבעל זכות המיעוט לרכוש מניות החברה;
ד. יש להתחשב בכך ששווי הצעת רכישת המניות של הנתבעת גבוה מהצעת התובע שהצעתו פחותה מהערכת שווי המומחה, ובנוסף הוא מבקש לבצע קיזוזים שונים ולא ראויים, שגם המומחה אינו מכיר בזכותו לעשות כן. במצב עניינים זה כך נטען מתן הזכות לתובע לרכוש במכירה כפויה זכויות הנתבעת, תהווה פגיעה לא מידתית בקניין הנתבעת.