48. הנתבע גם נשאל בחקירה הנגדית לעניין אופן תשלום דמי החופשה, וכאשר הופנה לחודש מסוים שבו שולם חופש למרות שתובע 3 כלל לא ניצל חופשה לפי היומן, השיב: "אין לי מה לומר. לעניין החופשים... מחלקים את כל החופשים, כל חודש נתונים הקצבה, כך עשה רואה החשבון הישן". שיטת תשלום זו כאמור עומדת בניגוד לתכלית ההסדר שבחוק חופשה שנתית ואין לתת לה תוקף. נפסק כי אין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל, ובמקרה דנן לא הונח לפנינו פנקס חופשה וגם לא מלוא תלושי השכר ולכן ממילא לא ניתן לעמוד על דמי חופשה ששולמו. עוד יצוין, כי החל מחודש 4/2015 החלה הנתבעת לרשום בתלושי השכר של תובעים 1 ו- 3 את ניהול ההיעדרויות לגבי ימי החופשה, אולם לא ניתן כל הסבר מדוע לא עמדה לזכות התובעים כל יתרת החופשה בתחילת חודש זה. על יסוד האמור לעיל, לא שוכנענו כי הרכיב שכונה 'חופש' בתלושים שולם בגין ניצול ימי חופשה בפועל, ולכן יש לראות אותו כחלק משכר היסוד של התובעים לצורך חישוב זכויותיהם.
49. ביחס לרכיבים של הבראה וחגים, לא שוכנענו כי מדובר ברכיבים פיקטיביים. אין מניעה לתשלום הבראה בשיעורים, כפי שנעשה בחלק מתקופות העבודה. לגבי החגים, אלו שולמו בחודשים התואמים את החגים המוסלמים וכאשר גם ביומני העבודה נרשמה היעדרות בימי החג.
מתכונת עבודתם של התובעים וזכאותם לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
50. התובעים טוענים כי עבדו במשרה מלאה, במתכונת של שישה ימים בשבוע, וכן טוענים כי עבדו שעות נוספות אשר תועדו ביומנים שערך תובע 3, אולם לא שולמה להם תמורה כלשהי בגין עבודה בשעות נוספות.
51. הנתבעים טוענים כי התובעים עבדו בהיקף שעות משתנה, הנמוך ממשרה מלאה, כאשר תובעים 1 ו-2 עבדו החל משעה 7:30 עד לשעה 14:00, ובימי שישי עד לשעה 13:00, וכן קיבלו הפסקה של חצי שעה או 3/4 שעה ליום. לגבי תובע 3, נטען כי הוא עבד 42 שעות לכל היותר. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין כל רישום ביומני העבודה בדבר עבודה בשעות נוספות, וגם על פי רישומי קיבוץ מעברות, התובעים לא עבדו שעות נוספות.
52. עוד טוענים הנתבעים כי תנאי העבודה של התובעים לא אפשרו פיקוח על שעות עבודתם וכי התובעים היו מועסקים במשרת אמון בשל הקשר האישי שנרקם בין הנתבע לבין התובעים, במיוחד בתקופת מחלתו.
53. נדון תחילה בתחולת החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. סעיף 30(א)(6) לחוק מתייחס ל"עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם." אולם, כבר בכתבי ההגנה טענו הנתבעים כי תובע 3 נהג למסור לנתבעת בכתב ידו כל חודש בחודשו את מספר ימי העבודה של התובעים. עוד טענו הנתבעים כי מר כהן, מנהל החשמלייה, נהג לערוך רישום מדויק של שעות העבודה של התובעים, כאשר על בסיס רישום זה נהג הנתבע להוציא חשבונית לקיבוץ מעברות. משמע, הנתבעת נהגה לעקוב אחר שעות העבודה שביצעו התובעים בפועל, ואף אם בחודשים אלו או אחרים נמנעה הנתבעת מלעשות כן, הרי שלא היתה כל מניעה לערוך רישום מפורט של מועדי העבודה.