88. הנתבעים מפנים לחשבוניות החתומות על ידי תובע 2 ואשר מלמדות כי הוא רכש מספקים של הקיבוץ חומרי חשמל בסכומים גבוהים. אולם, אין בחשבוניות אלו כדי ללמד כי תובע 2 גנב סחורה שהוזמנה בשמו של הקיבוץ, אלא לכל היותר כי רכש ושילם עבור סחורה. לא ברור האם הסחורה המוזכרת בחשבוניות אלו כלולה ברשימת הציוד שבגינו הוגשו התביעות כנגד הקיבוץ ואשר נטען כי תובע 2 או גורם אחר גנב. לא נעלמו מעינינו סתירות שעלו בהקשר זה בעדותו של תובע 2, אשר טען תחילה כי את הסכומים הנקובים בחשבוניות שילם במזומן באמצעות כספים של מר כהן, ולאחר מכן טען כי רכש את הציוד כדי לבצע עבודות פרטיות לאחר שעות העבודה הרגילות אצל הנתבעת. גם לשאלות שהופנו אליו בחקירה הנגדית בנוגע לשימוש שעשה בכרטיס האשראי של מר כהן, לא נתן תובע 2 תשובות משכנעות. עם זאת, גם לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, נותרו הנתבעים עם חשדות בלבד כלפי תובע 2, ואין די בכך כדי להצדיק את שלילת הפיצויים.
89. בכל הנוגע לתובע 3, נטען כי הוא מכר חוטי חשמל אשר נרכשו על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות, לאדם אחר, ונטל את התמורה לכיסו. הנתבע לא הציג כל ראיה המלמדת איזו סחורה לטענתו נגנבה על ידי תובע 3 וגם לא פירט מתי ביצע תובע 3 את המעשים המיוחסים לו. זאת ועוד, מהודעתו של הנתבע במשטרה עולה כי הוא עצמו לא גילה את הגניבות הנטענות אלא שמע על כך מאחד העובדים האחרים באתר העבודה (כאשר אותו עובד שמע על כך מהאדם שלטענתו רכש מתובע 3 את הסחורה), וזאת רק לאחר שהתובעים פוטרו מעבודתם. במילים אחרות, חשדותיו של הנתבע מבוססים על גרסה ששמע מצד שלישי, ומהראיות שצירף הנתבע לתצהירו, עולה כי גם לשיטתו לא ברור כלל האם תובע 3 אחראי למעשים המיוחסים לו. כאשר הגיע הנתבע למסור את תלונתו במשטרה ביחס לתובע 3, אמר כי "בשימוע שאני קיימתי עם העובדים שלי לא הצלחתי להגיע לאמת..." וכאשר נשאל האם הוא חושד במישהו מסוים, השיב: "אולי זה לא עימאד אולי זה העובדים הצעירים שלו". במילים אחרות, גם הנתבע עצמו לא ידע בוודאות מי אחראי להיעלמותם של חוטי חשמל, ככל שאכן חסרה סחורה כלשהי. הנתבע גם בחר שלא לזמן עדים אשר היו יכולים לאשש את טענותיו כלפי תובע 3, כגון אותו גורם אשר סיפר לו לטענתו כי שמע אודות סיפור המעשה.
90. תשובותיו של תובע 3 היו עקביות וענייניות, ומצאנו את עדותו משכנעת ומהימנה, כאשר הסביר כי בשל אופי עבודתו לא נכח תמיד באתר העבודה וכי נכחו באתר גורמים רבים מטעם הנתבעת. עוד טען תובע 3כי המחסן בו אוכסנה הסחורה היה לעיתים פתוח וכי לעובדים אחרים היו מפתחות של המחסן, כי לא ידע על חוסרים בסחורה וגם בפועל לא נערכו ספירות מלאי על ידי הנתבעת כדי לעקוב אחר כמות הסחורה. עוד העיד תובע 3 כי את כמות הסחורה המדוברת (100 חבילות של חוטי חשמל) כלל לא ניתן היה לאחסן או להחביא מתחת לאחת המיטות (כפי שנטען כי עשה אותו גורם שלישי שרכש מתובע 3 את הסחורה), וכי בפועל חומרים שונים היו נותרים באתר העבודה דרך קבע לאחר סיום שלבים שונים של הבנייה כך שאין זה מן הנמנע כי מי ששהה באתר נהג לאסוף חוטי חשמל או צינורות שנותרו בשטח ולהעביר אל מחוץ לאתר. יצוין, כי בשאלות שהופנו אל תובע 3 בהקשר זה נטען כי השומר הוא זה שגנב את הסחורה של הנתבעת, ודומה כי הטענה שניסו הנתבעים להפנות בשאלותיהם היתה לידיעה של תובע 3 אודות הגניבה, ולאו דווקא לגניבה מצידו. אשר על כן, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התקיימו נסיבות אשר מצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים, וכל טענותיהם בהקשר זה מבוססות על חשדות, השערות ושמועות בלבד.