91. מכל האמור לעיל עולה כי לא הובאו ראיות משכנעות המקימות את נטל ההוכחה המוגבר המוטל על כתפי הנתבעים ואשר מצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים.
92. הנתבעים ביקשו לצרף הקלטות שנערכו בזמן שיחות השימוע שנערכו לתובעים וללא שהגישו תמלול לאותן ההקלטות, כאשר לטענת הנתבעים, בשיחות אלו הודו התובעים במעשים המיוחסים להם. קלטות אלו הוגשו ללא תמלול או תרגום, ולכן הן אינן חלק ממסכת הראיות בתיק זה. בעניין זה פסק בית הדין הארצי כדלקמן:
"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.
האמור לעיל הנו דרך המלך, אך ייתכנו לה חריגים בתלות בסוג ההליך המתנהל ובכלל נסיבות העניין. הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך" שפורטה לעיל, הכל תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק. במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת מושא ההליך. אין להקשות בדרישות פורמאליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט."
93. במקרה דנן, מדובר בהקלטות אשר הוחזקו על ידי הנתבעים זמן רב ועוד בטרם בירורן של התביעות. בית הדין אפשר לנתבעים להגיש את ההקלטות באמצעות תמליל ערוך כדין, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. לא מצאנו בנימוקי הנתבעים טעם המצדיק קבלת ההקלטות ללא תמלולם ותרגומם, שכן לא שוכנענו כי קיימת היתה מניעה כלשהי מהנתבעים להגיש תמלול ערוך כדין.
הכרעה לגבי הסעדים הנדרשים
94. חישוב זכויותיהם של התובעים יבוצע על בסיס הקביעות הבאות:
א. תלושי השכר ישמשו אותנו בקביעת שכרם הקובע של התובעים.
ב. התובעים פוטרו.
ג. לתובעים לא שולם שכר בגין התקופה בה עבודתם הופסקה.
ד. על יחסי העבודה חל רק צו הרחבה בענף הבניין, ולכן מתייתר הדיון בסעדים מכוח צו ההרחבה בענף החשמל: זמן נסיעה ותוספת ותק.
ה. התובעים עבדו שעות נוספות וזכאים לתשלום של עד 15 שעות נוספות בשבוע ועד 60 שעות נוספות בחודש.