105. על כן, בגין התקופה הראשונה, זכאי תובע 1 להפרשי שכר כדלקמן:
בגין שבוע אחד בתקופה הראשונה, זכאי תובע 1 להפרשי שכר בסך 337 ₪ (6 שעות * 27 ₪ לשעה *125% + שעתיים * 27 ₪ לשעה * 150% + שעתיים * 27 ₪ לשעה * 25% + 3 שעות * 27 ₪ לשעה * 50%). על כן, לחודש, זכאי הוא לסך של 1,348 ₪ (337 ₪ * 4), ולכל התקופה 30,330 ₪ (1,348 ₪ * 22.5 חודשים).
106. בגין התקופה השנייה, זכאי תובע 1 להפרשי שכר לפי החישוב הבא:
בגין שבוע אחד בתקופה השנייה, זכאי תובע 1 להפרשי שכר בסך 196 ₪ (שעתיים * 27 ₪ לשעה * 125% + שעתיים * 27 ₪ לשעה * 150% + שעתיים * 27 ₪ לשעה * 25% + 2.5 שעות * 27 ₪ לשעה * 50%). על כן, לחודש זכאי הוא לסך של 784 ₪ (196 ₪ * 4), ולכל התקופה 37,632 ₪ (784 ₪ * 48 חודשים).
107. בסיכומיו, מציין תובע 1 כי יש להפחית מהחישובים שכר שעות נוספות בגין 20 ימי שישי שלא עבד בתקופה הראשונה, כלומר סך של 1,080 ₪ (20 ימים *(שעתיים * 27 ₪ לשעה * 25% + 3 שעות * 27 ₪ לשעה * 50%), וכן בגין 60 ימי שישי שלא עבד בתקופה השנייה, כלומר סך של 2,835 ₪ (60 ימים * (שעתיים * 27 ₪ לשעה * 25% + 2.5 שעות * 27 ₪ לשעה * 50%). על כן, זכאי תובע 1 להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 64,047 ₪.
תובע 1 - פדיון חופשה
108. כפי שנקבע לעיל, רישום החופש בתלושים אינו מבטא ניצול ימי חופשה בפועל. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי עובד המועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע, ל- 13 ימי חופשה בעד השנה השלישית, ל-16 ימי חופשה בעד השנה הרביעית, ל-18 ימי חופשה בעד השנה החמישית ול-19 ימי חופשה בעד השנה השישית. נוכח הוותק של תובע 1, הרי שבגין שלוש שנות העבודה האחרונות וכן השנה השוטפת, זכאי הוא לפדיון חופשה עבור 59 ימים. על פי חוק חופשת שנתית, פדיון החופשה מחושב על בסיס שכר יומי אחרון. לכן, בהתאם לתעריף יומי בסך 208 ₪ ליום, זכאי תובע 1 לסך של 12,272 ₪ בגין פדיון חופשה.
תובע 1 - דמי הבראה
109. כאמור לעיל, איננו מקבלים את טענת תובע 1 כי תשלום דמי ההבראה בתלושים היה פיקטיבי. בתלושי השכר לשנתיים האחרונות לעבודתו של תובע 1, שולמו לו דמי הבראה בסך של 1,995 ₪ בלבד. בהתאם לצו הרחבה בענף הבניין, תובע 1 זכאי ל- 18 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות, ולפי תעריף ליום הבראה בסך של 378 ₪, היה על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 6,804 ₪. בניכוי דמי ההבראה ששולמו לו, זכאי התובע 1 לסך של 4,809 ₪ .