116. לא שוכנענו כי תובע 1 ויתר על זכותו להפרשות לקרן השתלמות, וממילא מדובר בזכות קוגנטית המעוגנת בצו ההרחבה. משכך, זכאי תובע 1 לסך של 8,864 ₪ (5,029 ₪ *70.5 חודשים * 2.5%).
תובע 1 - דמי מחלה
117. בכתב תביעתו עותר תובע 1 לתשלום דמי מחלה שלא שולמו לו לתקופה שבין 30.5.2016 ו עד 5.6.2016 ומצרף אישור מחלה. בסיכומיו, זנח תובע 1 את רכיב התביעה האמור. למעלה מן הנדרש נציין כי לא הוצגו יומני עבודה לחודשים אלו כדי ללמוד האם תובע 1 נעדר מעבודתו, שכן מהרישומים שערך הנתבע וצירף לתצהירו, עולה כי תובע 1 נכח בעבודה ביום 30.5.2016 וכן בימים 1-2.6.2016.
תובע 1 - שכר עבודה לחודשים יולי-אוגוסט 2016
118. הנתבעים הפסיקו את עבודת תובע 1 בחודש יולי 2016 וללא שסיפקו לו עבודה חלופית או ששילמו לו על הימים בהם שהה בביתו ללא עבודה. תובע 1 מציין בסיכומיו כי בחודש יולי 2016 עבד ארבעה ימים וביום 6.7.2016 חל חג עיד אלפיטר ובמשך שלושה ימים לא עבד. תובע 1 עותר לתשלום שכר עבודה בגין ארבעה ימי עבודה בהם עבד בתחילת חודש יולי 2016 ולתשלום שכר עבודה בעד 32 ימי עבודה - לאחר החג שחל כאמור – ועד לפיטוריו ביום 15.8.2016.
119. הנתבעים בכתב הגנתם מציינים כי בשל הנסיבות בהן הופסקה עבודתו, היינו פרשת המעילה, תובע 1 אינו זכאי לשכר עבודה. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, שינה הנתבע את גרסתו וטען כי שכרו של תובע 1 שולם בתקופה בה עבודתו הופסקה. כך נשאל והשיב:
"ש. אני מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 22/3/17...ואני אומר לך ששכר עבודה עבור חודש 7/2016 ועבור אמצע 8/2016 לא שולם לגאד, אתה מסכים איתי?
ת. לא נכון
ש. תראה לי תלוש שכר?
ת. מאיפה אביא לך? הוא קיבל עד הגרוש האחרון שלו."
120. שוב אנו עדים לשינוי בקו הגנתם של הנתבעים כאשר ממילא גרסתו כאמור של הנתבע לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי ולא ניתן לקבלה. בסיכומים, משנים הנתבעים פעם נוספת את טיעוניהם בקשר להעדר תשלום השכר עד למועד הפיטורים, כאשר לגרסתם כאשר קיבוץ מעברות הודיע כי לא יישלם לנתבעת את החשבונות השוטפים עד לבירור פרשת ההונאה, נותר הנתבע בחוסר אונים והודיע לתובע 1 ולתובע 3 ביום 10.7.2016 "לתת לו פרק זמן כדי לפתור את הבעיה, ביקש מהם לחפש עבודה זמנית אצל קבלנים אחרים לתקופה זמנית", וכי לאחר הסדרת ענייניה של הנתבעת, תיערך התחשבנות בין הצדדים. מטענה זו עולה כי הנתבעים ביקשו פרק זמן על מנת להיערך לגמר חשבון מול התובעים. מנגד, בהמשך הסיכומים, טוענים הנתבעים כי ביקשה מתובע 1 למצוא עבודה זמנית אצל מעסיק אחר עד אשר תצא הנתבעת מהמשבר הכלכלי ותמצא לו עבודה חלופית במקום אחר. כלומר, הנתבעים ציפו מתובע 1 להמתין בביתו, ולחפש תעסוקה זמנית, עד אשר ימשיך בעבודתו אצל הנתבעת. לאחר מכן, טוענים הנתבעים בסיכומים כי הנתבעת היתה זכאית לפרק זמן סביר כדי לברר מה חלקו של תובע 1 בפרשה לפני שתחליט האם למסור לו הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים. במילים אחרות, יחסי העבודה בין הצדדים לא התנתקו, עד למועד הפיטורים, וזאת מבחירתה של הנתבעת להשעות את תובע 1 בשל החשדות, או בשל אי יכולתה הזמנית לספק לו עבודה. כך או כך, הלכה היא כי זכאותו של עובד המוכן ומזומן לביצוע עבודתו לקבל את שכר עבודתו. סוגיית הזכאות לשכר עבודה כאשר העובד מעמיד עצמו לרשות העבודה נדונה על ידי בית הדין הארצי אשר קבע: "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה והוא משתלם עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה... ". במקרה דנן, שוכנענו כי תובע 1 היה מוכן ומזומן לעבודה, ולא ניתן היה לצפות ממנו לחפש תעסוקה חלופית ללא כל הודעה מוקדמת.