104. מר נמני שניהל באופן אישי המו"מ עם הזכיינית, לרבות על ידי קיום "עשרות" שיחות עמה, ניסה להרחיק עצמו בעמוד 36 בשורה 31 מעניין טענת הזכיינית כי הוא אמר לה שעליה להיכנס מידית למושכר וכי מי מטעם הרשת התקשר אליה ואמר לה שהמשכירה אישרה אותה. מר נמני העיד שתיאום הכניסה למושכר היה על ידי נציג המשכירה, מר סיבוני ומנהל האזור מטעם הרשת, מר חיים בצון.
105. מר נמני, שהעיד, כאמור לעיל, שלא טיפל בנושא, הצהיר בסעיף 28 שכניסתה של הזכיינית למושכר נעשתה על דעת ובהסכמת המשכירה. בעת מתן עדותו, הוא היה פחות נחרץ. מר נמני העיד בעמוד 37 בשורה 24 ש"הם לא סרבו... ולא היה שום סירוב לכניסה שלה. אני יודע שלצורך העניין, נתנו לה להיכנס".
--- סוף עמוד 18 ---
106. בעמוד 38 כאשר שב ונשאל מדוע הוא נוקט בביטוי "לא סרבו", שינה טעמו והעיד בשורה 16 שהמשכירה הסכימה לכניסת הזכיינית. בעמוד 39 שוב שינה טעמו והעיד בשורה 3 על מעורבות אישית שלו בכניסת הזכיינית למושכר "נתתי את האישור והתנהלתי מול המנהל של כל המרכזים. לא המנהל שבשטח נמצא, וסיכמנו שהיא נכנסת במקומה הייתה הסכמה חד משמעית". בשורה 17 העיד כי ההתנהלות מול המשכירה הייתה בינו לבין מר סיבוני, נציג המשכירה, ב"שיחות טלפוניות".
107. לאחר מכן, העיד כי לאחר מתן האישור הטלפוני, מעגנים ההסכמה בכתב, אולם כאשר נשאל, חזור ושנה היכן הניירת, לא הציג הניירת. בימ"ש, לפנים משורת הדין, לצורך ברור האמת, אפשר לב"כ הרשת להציג המסמך. עו"ד אורן לא ידע בעמוד 41 משורה 5 להציג המסמך המעגן לטענת מר נמני הסכמת המשכירה לכניסת הזכיינית למושכר. בעמוד 48 כאשר נשאל האם קבלת אישור המשכירה מראש ובכתב היא בעיניו "סעיף פורמלי" ענה בשורה 15 "תראה אני, לא התנהלתי בעניינים של ניירת מעולם". בשורה 27 העלה טענה חדשה לפיה "מעולם לא היה לי החלפת זכיין עם איזה שהוא מסמך בכתב", אך מיד הוסיף "יכול להיות גם שכן אני לא ראיתי ניירת". בעמוד 49 שוב נשאל אם יש אישור בכתב ובשורה 4 ענה שהוא לא יודע.
108. מר נמני גם העיד בעמוד 41 בשורה 18 כי אינו זוכר שהמשכירה טענה כלפי הרשת שהזכיינית נכנסה למושכר ללא הסכמתה.
109. מר נמני נשאל על ידי המשכירה מדוע הרשת הכניסה הזכיינית כאשר יש חוב של רבע מיליון ₪ ועל כך ענה בעמוד 46 בשורה 22 "מבחינתנו ראינו את החיוב כסגור" ולאחר מכן הוסיף "וגם מבחינת" המשכירה. כאשר ב"כ המשכירה עמד על הקושי בהכנסת הזכיינית בטרם נחתם הסדר החוב, מר נמני ענה בעמוד 47 בשורה 17 "בגדול אני לא הכנסתי שום זכיין" ושוב ניסה לטעון בשורה 25 כי האחריות לכך חלה על ה"ה סיבוני ובצון.