110. מר איתי סיבוני, מנהל המתחם מטעם המשכירה, עמד בעמוד 184 בשורה 6 על כך שכניסת הזכיינית למושכר, לא תואמה עמו, כטענת הרשת. בעמוד 225 תאר את המעמד בו בישר לו מר בצון שהזכיינית ובעלה "לקחו את המקום". לדבריו, מיד יצר קשר עם הרשת והביע מחאתו. אולם, מר סיבוני לא הצליח להציג מכתב בו צוינה מחאת המשכירה בעניין זה בכתב לפני חודש המחצית השנייה של חודש פברואר. במסגרת החקירה החוזרת נשאל האם במכתב מיום 5.1 ההתייחסות במילים ,הזכיין החדש" היא לזכיינית, אך לא ידע לענות על כך.
--- סוף עמוד 19 ---
111. מר בצון העיד בעמוד 125 כי לא היה לו מפתח למושכר וכי הוא בדעה שהמפתח ניתן על ידי המשכירה, או על ידי הזכיין הקודם. הוא העיד בעמוד 136 משורה 28 כי לא דרש מהזכיינית לפנות את הנכס כי קיבל אישור מהרשת לכניסתה למושכר. מר סיבוני הכחיש אף הוא כי נתן לזכיינית מפתח והסביר בעמוד 183 משורה 29 שהמושכר לא היה סגור כי "היה זכיין קודם" (ראה גם תשובתו בעמוד 185 בשורה 1, בשורה 13 ובעמוד 186 בשורה 11) ולמשכירה לא היה "מפתח של הנכס הזה פיזית מיום שהשכרנו אותו בפעם הראשונה". לנוכח עדויות אלה, בימ"ש קובע כי המפתח נמסר לזכיינית ככל הנראה ע"י הזכיין הקודם, אך לא ע"י המשכירה.
112. למשכירה, לא היה עניין להיחפז ולהסכים לכניסת זכיין למושכר בטרם יובטחו כל זכויותיה על פי הסכם השכירות שכן, כאמור לעיל, הרשת היא שחבה במלוא ההתחייבויות כלפיה כשוכרת. זאת בשים לב לחוב שנוצר על ידי זכיין קודם. לעניין זה ראה גם עדות עו"ד פיטוסי מטעם המשכירה בעמוד 144 שעמד בשורה 29 על חשיבות התנאים הנוספים בהסדר החוב כלהלן :"אמרנו להם אם אתם משלמים חצי, אז תדעו לכם שאם עוד פעם אחת זה קורה, אז אנחנו באמת לוקחים את החנות כמות שהיא, עם המיטלטלין". בנוסף, מר סיבוני הסביר בעמוד 189 בשורה 6, כאשר נשאל האם היה למשכירה עניין שלא תעמוד חנות ריקה, שאחוזי תפוסה בקניון "זה לא חזות הכל. יש איכות של שוכרים ויש מערכות יחסים עסקיות ארוכות טווח".
113. מר סיבוני הסביר בעמוד 189 בשורה 11 שאישור זהות הזכיין הייתה חשובה בעיניו וכי המשכירה לא מקבלת "כל אחד". כמו כן, העריך בעמוד 191 בשורה 7 לנוכח התרשמותו מהזכיינית בשיחה עמה, כי אם הרשת הייתה מבקשת לאשרה כזכיינית, היה דוחה הבקשה. מר סיבוני הסביר כי התרשם לרעה מכך שהזכיינית לא קראה ההסכם והייתה חסרת ניסיון ומשאבים כלכליים.