114. לנוכח גרסתו המשתנה של מר נמני, בימ"ש מעדיף גרסת הזכיינית והמשכירה לפיה מר נמני ומי מטעמו, הטעו אותה לסבור כי המשכירה מסכימה לתפיסת החזקה במושכר, אף לפני שנחתם הסדר החוב. לכן, לקחה המפתח מהזכיין הקודם, נכנסה למושכר ללא קבלת אישור מהמשכירה והחלה להפעיל בית הקפה, במקום הזכיין הקודם.
115. מכאן שלא רק שהרשת לא פעלה במקצועיות המצופה מרשת מסוגה, היא הכשילה את הזכיינית, כאשר גרמה לה להיכנס למושכר ללא הסכמת המשכירה, ולהוציא כספים לצורך הפעלת בית הקפה ובכך לשנות מצבה לרעה.
--- סוף עמוד 20 ---
116. לא רק שהרשת הסתירה מהזכיינית קיום החוב והסיכון בדבר ביטול הסכם השכירות, עקב הפרתו היסודית, והכשילה אותה בכך שלא דאגה כי תכנס למושכר רק לאחר קבלת אישור המשכירה, גם לאחר שהמידע על הפרת הסכם השכירות, הגיע לידיעת הזכיינית, לאחר חתימת הסכם הזיכיון, הרשת התיימרה להגיע להסדר חוב שמשליך על זכויות הזכיינית ללא תאום עמה, או קבלת הסכמתה. זאת, כאשר מר נמני מאשר בעדותו בעמוד 32 בשורה 24 כי "יש הבדל גדול בין ההסכם הקודם לבין ההסכם הזה".
117. מעיון בהסדר החוב עולה, שסעיף 1 מסדיר החוב הכספי. סעיף 2 מציין את גובה ההנחה בדמי השכירות במשך השנתיים הראשונות. סעיף 3 להסכם ועליו בין היתר מלינה הזכיינית קובע כך "עם חתימת מסמך זה אשר יהווה נספח להסכם, אנו משעבדים בזאת את כל המחוברים שבמושכר לרבות כל הציוד שבמושכר ו/או כל הסחורה ו/או כל דבר אשר ימצא במושכר ו/או נמצא ביום חתימת נספח זה במושכר (להלן: "תכולת המושכר") לטובתכם ואנו מתחייבים בזאת שלא לשעבד את תכולת המושכר לכל צד אחר."
118. בהמשך ההסדר ובמסגרת סעיף 5, נקבע עיצום בו רשאית המשכירה לעשות שימוש, ככל שהרשת לא תעמוד באופן מצטבר בהוראות סעיף 1 ביחס להסדר החוב, כאשר צוין בסעיף זה בין היתר שהמשכירה תהיה רשאית לסלק את הרשת ו/או מי מטעמה, תהיה רשאית להפסיק את הספקת המים/חשמל למושכר, ובנוסף לממש את השעבוד כאמור בסעיף 3 הנ"ל.
119. בימ"ש דוחה טענת הרשת שתוכן הסדר החוב לא השליך על זכויות הזכיינית.
120. כאמור לעיל, מר נמני העיד שיש הבדל בין הסכם השכירות שצורף להסכם הזכיינות לבין הסדר החוב.
121. אחד השינויים, היה מתן הרשאה לשעבוד המיטלטלין.
122. בחקירתו העיד עו"ד עובדיה בעמוד 67 משורה 31 כך:
"כב' הש' הדר: איך אתה מציע לצים עיכבון על ציוד של אחרים, של הזכיין, מכוח מה?