העד, עו"ד עובדיה: אז בוא נכניס את זה לקונטקסט, אני קורא עכשיו את ההודעה הזאת, אני רושם, אני שי עובדיה, רושם לשי פיטוסי, לגבי הציוד נסכים לזכות עיכבון על ציוד שבבעלות הרשת או הזכיין, כמו כן העיכבון הוא עד להבטחת תשלום שבסעיף 1 להסכם. זאת אומרת זה סעיף שכבר שולם, אין לי בעיה לתת לו עיכבון אם סגרנו את החוב, על זה אני דיברתי,
--- סוף עמוד 21 ---
אני, הרי, הם ביקשו עיכבון, והם חששו שהסכום לא ישולם אבל הסכום כבר שולם עוד לפני שהמסמך הזה נחתם, אנחנו סגרנו הרי את החוב, אז לא היה רלוונטי, בעצם אנחנו מתעסקים בתפל, זה"
123. תשובתו של עו"ד עובדיה אינה מקובלת. לא הייתה לרשת זכות לאשר עיכבון של ציוד שאינו שייך לה, וכל זאת כאשר לזכיין עצמו לא ניתנה כל הודעה על כך. אין גם לקבל את התשובה שהחוב כבר שולם ולכן "מתעסקים בתפל". אם האישור לשעבד רכוש במושכר הינו בגדר עיסוק בתפל כביכול, לא היה טעם ליתן הסכמה זאת. ולראיה, על אף שהחוב שיצר הזכיין הקודם כביכול סולק, נעשה שימוש באישור זה לצורך תפיסת רכוש במושכר, לאחר חתימת הסדר החוב.
124. בנוסף, דברי עו"ד עובדיה סותרים את נוסח ההסדר וסעיף 3, שם נקבע, כי "עם חתימת מסמך זה", הרשת תשעבד את הציוד וכל דבר "אשר ימצא במושכר ו/או נמצא ביום חתימת נספח זה במושכר", קרי נוסח ההסכם צופה פני עתיד ואין כל זכר לעבר ואף אין כל זכר לתשלום החוב עוד טרם חתימת מסמך הסדר החוב.
125. בנוסף, ראו ההסבר של עו"ד פיטוסי שצוטט קודם לכן, לפיהם התנאים הנוספים נועדו להוות כלי מימוש בידי המשכירה כלפי הפרה עתידית נוספת וכך גם עדות מר סיבוני בעמוד 197.
126. מכאן שתוכן ההסדר משליך באופן ברור על זכויותיה של הזכיינית, משום שנתן בידי המשכירה הסכמה חוזית צופה פני עתיד לפנות ולסלק את הזכיינית מהמושכר, לרבות על ידי הפסקת אספקת המים והחשמל למושכר ותפיסת נכסיה.
127. טענות הרשת הן ניסיון להחזיק החבל משני קצותיו. מצד אחד לטעון שהחוב של הזכיין הקודם אינו מעניינה של הזכיינית, ומצד שני לחתום על הסדר חוב המתיימר לכבול בין היתר את הזכיינית לשינוי במערכת היחסים החוזית שבין הרשת לבין המשכירה בגין אותו חוב של הזכיין הקודם.
128. כל זאת ובמיוחד לאחר שהסכם הזיכיון בין הזכיינית לבין הרשת נחתם עוד קודם לחתימת הסדר החוב, וכאשר עניין החוב וההסדר לא הובאו לידיעתה של הזכיינית.
129. מר נמני ניסה תחילה לטעון בעמוד 35 שהמידע לגבי תוכן הסדר החוב "הובהר" לזכיינית, אך לבסוף בעמוד 36 בשורה 14 אישר כי אינו זוכר אם יידע הזכיינית בדבר הסדר החוב, בטרם חתם עליו.