137. לעניין הסתרת המחלוקת עם המשכירה לרבות לעניין הסכמתה לשכר דירה מופחת, יש חומרה יתרה שכן בעלה של הזכיינית ציין על גבי הסכמי השכירות, שהסכם הזיכיון כפוף למתן הנחה בדמי השכירות בשנתיים הראשונות.
138. לעניין זה, ראה דברי מר כתר בעמוד 34 בשורה 9 כי לא היו נכנסים אם היו יודעים שדמי השכירות לא יופחתו ודברי הזכיינית בעמוד 59 משורה 4 "ציינו על גבי החוזה, בגדול, בעלי כתב בכתב יד, השכר דירה אמור להיות 50%, שנה אחרי זה 40%, ומה שצריך הלאה זה היה מאד בולט.. זה היה התנאי".
139. אשר על כן, בימ"ש מקבל בקשת הזכיינית וקובע כי בדין ביטלה ההסכם עקב פגם ההטעיה שנפל בכריתת ההסכם, כאשר בנוסף להטעיה לפני כריתת ההסכם נוספו הטעיות נוספות ולא פחות חמורות, על דרך הסתרת מידע מהותי מהזכיינית.
140. הרשת טענה כי אין לפסוק לזכיינית כל סכום בגין דמי הזיכיון הנטענים בסעיף 60(א) לכתב התביעה המתוקן שכן הזכיינית היא זו שהפרה את התחייבויותיה החוזיות בהפרות יסודיות.
141. אולם טענה זו נדחית. מרגע שיש לבטל ההסכם עקב פגם של הטעיה שנפל בכריתתו, לא קמו חובות חוזיות שהופרו.
האם חתימת הסדר החוב ריפאה הפגם שנפל בכריתת הסכם הזכיינות ?
142. למרות הפגם שנפל בכריתת הסכם הזכיינות עקב הטעיית הזכיינית על ידי הרשת, הזכיינית והמשכירה אפשרו לרשת לרפא המחדל. הזכיינית לא מהרה להודיע על ביטול ההסכם, והמשכירה לא פעלה מידית לסילוק ידה של הזכיינית בסעד עצמי בפרק הזמן שבו השימוש בסעד זה מותר.
--- סוף עמוד 24 ---
143. כאמור לעיל, בשיהוי רב, הרשת אישרה בחודש מרץ הטיוטא של הסדר החוב שנשלחה אליה בחודש ינואר ובו ניתנה הנחה מתשלום שכר דירה כפי שהוסכם בין הרשת לבין הזכיינית מלכתחילה.
144. אולם, ההסדר בין המשכירה לבין הרשת כלל תניות נוספות שהרעו מצב הזכיינית כמפורט לעיל וממילא, הזכיינית לא הוחתמה עליו. הרשת אף דבקה בעמדה שהסדר זה אינו נוגע כביכול לזכיינית. מרגע שלא ניתנה הסכמת הזכיינית להסדר החוב, לא רופא הפגם שנפל בכריתת ההסכם בין הרשת לבין הזכיינית..
145. לכן, משבוטל ההסכם עקב הטעית הזכיינית, והפגם שנפל בכריתת ההסכם לא רופא, על הרשת להשיב לזכיינית את התשלומים בהם נשאה עבור דמי הזיכיון בסך של 66,800 ₪, בהתאם לחשבוניות המס שצורפו כנספח 13 לתצהיר העדות הראשית מטעם הזכיינית. הזכיינית ביקשה לחייב הרשת בתשלום פיצויים נוספים ובבקשה זו יתקיים דיון בהמשך.