241. מהראיות שהובאו עולה שהרשת סברה שדי בכך שעמדה בחלק מדרישות המשכירה, דהיינו, תשלום מחצית החוב. הרשת השהתה סיכום המו"מ עם המשכירה עד לאמצע חודש מרץ. לעניין זה ראה חקירת עו"ד פיטוסי בעמוד 177 בה עומד בשורה 17 על כך שלא היה די בתשלום מחצית החוב.
242. לכן, מתקבל על הדעת כי בסוף חודש מרץ נוצר חוסר אמון חריף בין הזכיינית לבין הרשת, כך שהסירוב להצעת עו"ד עובדיה להעמיד ערבות בסך של 50,000 והוא "יוכל להעביר את זה בצים" כדבריו, בעמוד 82 בשורה 2, אינו מופרך.
מדוע לא בוטל חוזה הזיכיון מיד כאשר התברר לזכיינית שהמשכירה אינה מוכנה להסתפק בתשלום שכר דירה מופחת ?
243. כאמור לעיל, לגרסת הזכיינית, העמדת דמי השכירות על מחצית בשנה הראשונה ותשלום מופחת גם בשנה השנייה, היה בגדר תנאי שבלעדיו אין.
--- סוף עמוד 39 ---
244. אולם, כשבועיים לאחר שנכנסה למושכר ביום 1.1.17, התברר לה שתנאי זה אינו מקובל על המשכירה וכי היא אינה מכירה בה ומכנה אותה "פולשת". מכאן שמצופה היה שתודיע מיד לרשת על ביטול הסכם הזיכיון ותפנה המושכר.
245. הזכיינית לא עשתה כן והסכימה לשלם שכר דירה בסכום מופחת שאינו מקובל על המשכירה. מר כתר העיד בעמוד 30 בשורה 8 כי "הם הסכימו לקבל תשלום על החשבון".
246. מר כתר נימק העובדה שלא ביטל מיד הסכם הזכיינות בכך שהרשת אמרה לו "שיהיה בסדר", אך בפועל התברר לו שאינה פועלת כמצופה, ליישב המחלוקת עם המשכירה. הזכיינית חזרה על אותה גרסה בעמוד 96 והעידה בשורה 14 שעד שהופסק החשמל בחודש מרץ האמינה שהרשת תפתור הבעיה שנוצרה. אין מקום להחמיר עם הזכיינית בגלל שאפשרה לרשת לרפא הפגם המהותי שנפל בכריתת ההסכם.
247. מנגד, גרסת הרשת הייתה שהתנהל מו"מ בין הזכיינית לבין המשכירה שגם הזכיינית וגם המשכירה הכחישו קיומו. מר נמני, שהיה לו מאד חשוב שהזכיינית תחתום על הסכם הזכיינות ותכנס למושכר מהר כל האפשר עד כדי כך שניהל המו"מ באופן אישי, נעלם מהזירה בשלב זה וגם נאלם לגבי שאלות חוזרות ונשנות שהופנו כלפיו בעמוד 20 לישיבת 21.2.19 לעניין תוכן המו"מ הנטען בין הזכיינית לבין המשכירה. לבסוף, מר נמני התייחס בעמוד 21 להפרות הזכיינית והתעלם מהעובדה שעד אמצע חודש מרץ, הרשת הייתה במצב של הפרה יסודית של הסכם השכירות, עקב הצטברות חוב שיצר הזכיין הקודם.
248. המו"מ היחידי שאמור היה להתקיים, הוא מו"מ בין הרשת לבין המשכירה בעניין הפרת הסכם השכירות באופן יסודי. הרשת מילאה רק חלק מתנאי הסכם שהחל להתגבש, דהיינו, שילמה למשכירה מחצית החוב, אולם שרכה רגליים עד אמצע חודש מרץ בטרם חתמה על הסדר החוב עם המשכירה ובכל אותה עת, המשכירה לא הכירה, ובצדק, בזכיינית.