249. מר בצון העיד מעמוד 133 כי עדכן הרשת לגבי הפרות ההסכם על ידי הזכיינית בזמן אמת וכי הסניף "היה חשוב מאד לרשת", אולם עו"ד עובדיה הסביר בעמוד 102 בשורה 2 שהרשת קיוותה שהזכיינית "תביא את הכסף וזהו, וזה לא צלח". עד שעו"ד עובדיה פונה לראשונה ביום 6.3 לב"כ הזכיינית (ראו בעמוד 104 לעדותו), המשבר שנוצר מלכתחילה עקב אי חתימת הרשת על הסדר החוב, נמשך, תוך
--- סוף עמוד 40 ---
שהרשת מצפה שלא בצדק כי הזכיינית תמלא התחייבויותיה, שעה שהרשת לא מסדירה הפרת הסכם השכירות באופן יסודי.
250. לאחר שהמשכירה ניתקה זרם החשמל בחודש מרץ, הזכיינית הגישה בקשה לצו מניעה זמני נגד הפסקת הזרם ופינויה מהמושכר.
251. אולם, לאחר קבלת מבוקשה, הזכיינית לא הגישה התובענה העיקרית וכך גרמה לביטול הצו הזמני שקיבלה. מר כתר העיד בעמוד 30 בשורה 15 כי "נגרמו לנו המון נזקים, וכבר לא יכולנו מבחינה כלכלית לעמוד בזה". בעמוד 53 הסביר מדוע נשארו במושכר עד פסח "כי רצינו להמשיך, להפעיל, תשמע, אנחנו השקענו שם, עזבתי עבודה, השקענו את החיים שלנו שם, את הכסף שם, רצינו לנסות להצליח שם". דברים שיוצאים מן הלב.
252. המסקנה היא שאת רשלנותה הרבתית של הזכיינית יש להביא בחשבון רק במישור יחסיה עם המשכירה. גם האחרונה נקלעה שלא בטובתה למצב בו זכיין אחד נוטש ומשאיר חוב והרשת משרכת רגליה בטרם ימצא פתרון מלא להפרת הסכם השכירות ואף מבטיחה לזכיינית שכר דירה מופחת, ללא הסכמת המשכירה.
253. אולם רשלנות רבתי זאת, אינה מנתקת הקשר הסיבתי בין ניתוק החשמל ותפיסת החזקה והרכוש על ידי המשכירה לבין נזקים שנגרמו לזכיינית.
254. כאמור לעיל, במישור היחסים שבין הזכיינית לבין הרשת, אותה רשלנות רבתי אינה מעלה ואינה מורידה שכן גם אם הזכיינית הייתה מעיינת בהסכם וגם אם הייתה מיוצגת, ספק רב, אם היה בידיה לגלות שהרשת מסתירה ממנה שיש סיכון שהסכם השכירות יבוטל וכי אין יסוד להתחייבות הרשת לשכר דירה מופחת בטרם תחתום הרשת על הסדר החוב.
האם הזכיינית הוכיחה היקף הנזק שנגרם לה ועל מי מהנתבעים יש להשית תשלום פיצוי בגין נזק שהוכח ?
255. הנתבעים 1 ו – 2 טענו כי רכיביו של סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, לא התקיימו במקרה דנן ואין משתכללת כל זכות לפיצויים. בנסיבות העניין לא הוכח דבר קיומו של נזק. הזכיינית לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה. אין זה המקרה הראוי לפסוק בו על פי "אומדנא דדיינא".