פסקי דין

תא (ת"א) 17029-09-17 לירז כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ - חלק 9

10 נובמבר 2019
הדפסה

גרסת הרשת ועו"ד עובדיה בעניין הטענה להטעיה

67. הרשת ועו"ד עובדיה טענו שהזכיינית אישרה בעדותה שהזכיין הקודם מסר לה את חוזה השכירות לפני חתימת חוזה הזיכיון וכי היא עיינה בחוזה השכירות ואף מסרה אותו לעו"ד יריב ואקנין שייצג אותה במשא ומתן עם הזכיין הקודם.

68. עוד נטען שבסעיף 7.2 לחוזה השכירות הצהירה הזכיינית ואישרה מפורשות ובאופן חד- משמעי, כי היא מכירה את חוזה השכירות ומתחייבת לקיים את כל ההוראות וכל ההתחייבויות על פי חוזה השכירות, לרבות ובמיוחד את ההתחייבויות והתנאים המפורשים שהוטלו בחוזה השכירות על הזכיין הנכנס.

--- סוף עמוד 12 ---

69. לגבי הטענה שהרשת הסתירה העובדה שאין לה רשות להמחות זכויותיה, נטען שהמשכירה ידעה מלכתחילה, עוד בשנת 2009, שהתעסקותה ומהותה של הרשת היא במתן זיכיונות לזכיינים וכי יהא צורך להעביר ולהמחות זכויות הרשת לזכיינים שונים. בסעיף 17.1 של חוזה השכירות התחייבה הרשת שלא להעביר לאחר את זכויותיה בבית הקפה על פי חוזה השכירות. יחד עם זאת, נוכח מהותה של הרשת תוקן סעיף 17.1 ושונה באמצעות הכללת סעיף 12 של "נספח י" לחוזה השכירות ובו ניתנה לרשת הזכות המפורשת להעביר ולהמחות את זכויותיה לצד שלישי (זכיין) בהתמלא תנאים מסוימים.

70. ביחס לטענות לעניין "הטעייה", "הסתרה" ו"מצג שווא", מצידה של הרשת בעניין דרישתה של המשכירה שהרשת תפרע את חובו של הזכיין הקודם, נטען שהזכיין הקודם נטש את בית הקפה והותיר אחריו חוב למשכירה בסך כולל של 250,000 ₪ בצירוף מע"מ. הגם שאין מדובר בחוב של הרשת, הרי שעדיין על פי חוזה השכירות ובמישור היחסים שבין הרשת לבין המשכירה, הייתה זו חובתה של הרשת לפרוע חוב זה למשכירה. בין המשכירה לבין הרשת הוסכם כי הרשת תפרע ותשלם למשכירה מחצית מכלל החוב, הווה אומר סך של 125,000 ₪ בצירוף מע"מ, וביחד סך של 146,000 ₪.

71. נטען כי החוב נפרע ושולם על ידי הרשת על דרך של העברה בנקאית. תשלום זה בוצע ביום 2.1.17, היינו כחמישה ימים בלבד (או שני ימי עסקים בלבד) לאחר חתימת חוזה הזיכיון שנחתם ביום 28.12.16. עוד נטען, שפירעון חובו של הזכיין הקודם הוא במסגרת היחסים שבין הרשת לבין המשכירה ובמסגרת זו בלבד. פירעון החוב אינו ומעולם לא היה מעניינה של הזכיינית. אין ולא יכול להיות לזכיינית כל פתחון פה בעניין זה.

72. ביחס לטענות "הטעייה" ו- "הסתרה" בעניין הדרישה של המשכירה להמציא ערבות בנקאית בסכום גבוה יותר, נטען כי הזכיינית לא הוכיחה ולא הראתה בכל דרך ואופן שהיא ביקשה וקיבלה אי פעם ערבות בנקאית על כל סכום שהוא. הזכיינית עצמה טענה שהמשכירה סירבה לקבל ממנה את הערבות הבנקאית, סימן שהייתה בידיה ערבות כזו. ניתן היה, איפה, להמציא העתק הערבות הבנקאית או כל מסמך בנקאי אחר לגביה כדי להוכיח את מהימנות הגרסה. הזכיינית לא עמדה ולו בדרישה מינימלית זו.

עמוד הקודם1...89
10...38עמוד הבא