59. התובעת סבורה כי מדובר בהצהרה ברורה ש"אינה משתמעת לשתי פנים" ותורמת למניעת הטעייה של הצרכנים (בנוסף לרכיבים אחרים שיש בהם כדי למנוע הטעייה). שאנל מצדה טוענת, בין השאר, כי צרכנים יבחינו ב-disclaimer, אם בכלל, רק לאחר שביצעו את הרכישה וקיבלו את המוצר; כי הוא מופיע בכתב זעיר באחת מפאות האריזה וקשה להבחין בו; וכי הוא מנוסח בצורה מטעה וחלקית אשר מאפשרת לצרכנים להמשיך ולקשר בין המוצר החדש לבינה (סע' 28 לסיכומים).
60. ניסוח ההצהרה אינו מיטבי. ראשית, המונח "אריזה מחדש" יכול להעלות על הדעת שינוי באריזה חיצונית בלבד להבדיל ממיכל פנימי. במובן זה, מונח כמו "ביקבוק מחדש" (או ביטוי מקביל), משקף באופן נכון יותר את המצב. כמו כן, בשילוב המילה "רק" יכול להיות משום הפחתת ערך ההצהרה ויש להשמיטה. בנוסף, יש לחדד (באופן הופכי) כי ליצרן הבושם אין כל קשר לתובעת וכי פעולותיה נעשות על דעתה בלבד.
61. מיקום ההצהרה בפאה של הקופסה הוא סביר. בפרט כך כאשר הקופסה והאריזה אינן נושאות כלל סימני מסחר של הנתבעת.
במקביל יש לכלול את ההבהרות לא רק על גבי הקופסה אלא גם, באופן ברור ובאותיות הולמות, על גבי החשבונית, המסמכים הנילווים ובאתר האינטרנט.
62. כל שנאמר לעיל לגבי רכיביו השונים של המוצר צריך לבוא לידי ביטוי גם בדרך בה משתקפים הדברים באתר האינטרנט. בכלל זאת, ציון ה- disclaimerהמעודכן בברור ובמקום מרכזי ושינוי המינון לגבי הופעת סימני המסחר של הנתבעת כמתואר לעיל. שינוי המינון, הסדר והגודל צריכים להיות מיושמים גם לגבי תמונות.
63. טענה נפרדת של הנתבעת היא כי ה-disclaimer אינו יכול "לרפא את התחלואים", שכן לטעמה יש הפרה של סימני המסחר גם אם אין הטעייה לגבי מקור המוצר. טענה זו של הנתבעת מתייחסת לתכליות שבבסיס דיני סימני המסחר ולשאלות של הגנה על מותג ודילול מוניטין.
שאלת ההטעייה; תדמית מותג; דוקטרינת הדילול
64. בטענה כי סימן מסחר מופר עת נעשה בו שימוש ללא היתר "בין אם יש הטעיה לגבי מקור המוצר ובין אם לאו" (סע' 7 לסיכומי הנתבעת), מפנה שאנל לפסיקה העוסקת בהגדרת הפרה. אכן, במקרה של שימוש בסימן זהה, להבדיל מסימן דומה, יכולה להיות הפרה של סימן מסחר גם ללא צורך בהוכחת הטעייה.
ברם, בכך אין כדי להביא לכדי המסקנה המבוקשת על ידי הנתבעת. ממילא רק לאחר שבוססה הפרה פונים לעסוק בשאלת ההגנה - הגנת שימוש אמת. הנתבעת אינה מפנה למקור המבסס טענה כי במקרה בו אין הטעייה לגבי מקור המוצר, לא תחול הגנת שימוש אמת חרף קיום יסודות סעיף 47 לפקודה והכללים שהותוו לגביו בפסיקה. דומה כי הדבר גם אינו עולה בקנה אחד עם ההגיון. אם לגבי שימוש שיש בו הטעייה לגבי מקור המוצר יכולה להתקיים הגנה של שימוש אמת אם מלאו התנאים לכך (ויוער כי אחד התנאים הוא מבחן החסות, כך שרכיבים של הטעייה אמורים להיות מוסדרים "דרכו"), קל וחומר כך אם מלכתחילה אין הטעייה לגבי מקור המוצר.