65. הנתבעת טוענת כי אחת ממטרות סימני המסחר היא לערוב לאיכותו וטיבו של המוצר וכי יש קושי גם בהקשר זה.
נהוג לומר שזכות השימוש הייחודי בסימן מסחר נועדה לשרת מטרה כפולה: הגנה על אינטרס הסוחר (בעל הסימן) והגנה על אינטרס הצרכן. מבחינת הסוחר – ניתנת הגנה למוניטין שלו ומוקטן החשש שצרכן יטעה בין תוצרתו לבין תוצרת של סוחר אחר. אשר לצרכן – ניתנת הגנה מפני הטעייה לגבי מקור הטובין אותם הוא רוכש או צורך (ר' אסמכתאות הנזכרות בעש"א (מחוזי ת"א) 42532-02-18 Maharishi Vedic University Limited נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (22.5.2019) (עניין מהרישי), סע' 22). בספרות נכתב כי לעתים מצוין שסימן מסחר מהווה אינדיקציה לתכונות זהות ולאיכות אחידה של מוצרים (קטיה זכרוב "היקף ההגנה על תדמית של סימן מסחר (בעקבות ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד)" משפטים לה 435 (תשס"ה) (להלן: "זכרוב"), עמ' 439). זכרוב מציינת כי "בין אם רואים בסימן המסחר אינדיקציה של מקור הסחורה או סמל לאיכות אחידה, אין ספק שסימן מסחר הוא סמל הנושא אינפורמציה מסוימת, ותפקידם של דיני סימני המסחר הוא להגן על הערך האינפורמטיבי הזה" (שם).
בטיעון אותו העלתה הנתבעת, הערובה לטיב ואיכות המוצר קשורה להבנתי למקורו. צרכן הסבור כי מקורו של מוצר מסויים הוא ביצרן פלוני, מצפה לקבל בעקבות כך גם איכות וטיב מסויימים. עניין זה נבחן לעיל.
66. עוד טוענת הנתבעת כי עיצוב האריזות שלה ושל בקבוקיה היוקרתיים מהווה חלק מתדמית המותג וכי "שיווק ומכירת בשמים הנושאים את סימני המסחר של שאנל באריזות חסרות ייחוד ובבקבוקונים גנריים", ללא בידול בינם לבין מותגים אחרים, פוגע באופן ממשי בתדמית, מוניטין וערכי המותג (סע' 17 לסיכומים). זכרוב מציינת כי הגנה על תדמית כשלעצמה, משרתת בעיקר את אינטרס בעל סימן המסחר ולא את אינטרס הצרכן, ואינה מתבקשת ממטרות דיני סימני מסחר (זכרוב, עמ' 445). מכל מקום, גם טיעון זה משלב את העובדה שפעולת השיווק כוללות את סימני המסחר של הנתבעת, עובדה שנדונה במסגרת ההתייחסות לעיל למבחני שימוש אמת.
67. טענה לגבי פגיעה בתדמית גם נוגעת לשאלת הגנת סימן מסחר מפני דילול מוניטין ושחיקתו. הדוקטרינה של "דילול מוניטין" נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון בע"א 3425/17 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ (7.8.2019). בית המשפט ציין (סע' 10) כי הנטייה בפסיקה ובספרות כיום היא לראות בתיקון הפקודה משנת 1999 לגבי סימן מסחר מוכר היטב ורשום, כהכרה בחקיקה בדוקטרינת הדילול, כי אין לבחון את הדוקטרינה באופן נפרד אלא על פי דרישות הפקודה וכי אין מדובר בשני הסדרים משפטיים נפרדים שעשויים להוביל לתוצאות שונות.