גם במקרה זה מתייחסת ההחלטה לסעיפי דין אירופאי ולדינים מקומיים שלא הובאו ולא נבחן היחס בינם לבין הדין הישראלי. לגופו של ענין קבע שם בית המשפט כי לפי הדין האירופי הרלוונטי, כאשר שווקו כדין מוצרים הנושאים סימן מסחר, רשאי עסק למכור מוצרים אלה מחדש וכן לעשות שימוש בסימן המסחר לצורך השיווק. צוין כי במקרה כזה יש לבצע איזון בין אינטרס לגיטימי של בעל סימן מסחר שלא יעשה בסימן שימוש בפרסומים שיכולים לפגוע במוניטין שלו, לבין אינטרס לגיטימי של העסק למכור את הטובין ע"י שימוש בשיטות פרסום הנהוגות ב"סקטור" שלו. נפסק כי עצם העובדה שמוכר טובין משתמש בשיטות פרסום המקובלות בסקטור שלו ואלה שונות מהנהוגות ע"י בעל סימן המסחר ומפיציו המורשים, אין בה כשלעצמה כדי לאפשר לבעל סימן המסחר למנוע את אותם פרסומים; על בעל הסימן להוכיח כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, השימוש בסימן המסחר בפרסום פוגע באופן רציני ("seriously damages") במוניטין הסימן. תהא הרלוונטיות של עניין זה למקרה שלפנינו אשר תהא, דומה כי ניתן למצוא בו היבטים התומכים גם בעמדות התובעת.
75. הנתבעת הפנתה גם לעניין L'Oreal v. eBay International (החלטה מיום 12.7.2011; אסמכתא 11 לסיכומיה). בנוסף לקשיים דומים לאלה שצוינו לעיל, הרי שבמקרה של אסמכתא קונקרטית זו, כלל לא הובאה ההחלטה עצמה אלא אך החלק האופרטיבי, דבר המקשה עוד יותר להדרש לתוכנה. יוער כי בחלק האופרטיבי שצורף, נזכרות דוגמיות של היצרן אשר נשלחות למשווקים מורשים לצרכי הדגמה ללקוחות במקומות מכירה או לצרכי הענקתן בחינם כדוגמאות ומצוין כי כל זמן שאין הוכחה אחרת, אין להתייחס למשלוח דוגמיות כאלה כאל מוצרים ששווקו כדין. עוד ניתן למצוא בחלק שצורף, כי בעל סימן מסחר יכול להתנגד למכירה מחודשת של טובין מהסוג שנדון בהליך העיקרי (התיאור אינו בנמצא) בטענה שהוסרה האריזה שלהם כך שחסרים נתונים על זהות היצרן וזהות המשווק. במשפט המשך אותו הדגישה הנתבעת מצוין, כי גם אם הסרת האריזה אינה מביאה למחסור במידע, בעל סימן מסחר יכול להתנגד למכירה מחודשת של בושם/מוצר קוסמטי ממותג שלו אשר אריזתו הוסרה אם הוא מוכיח שהסרת האריזה פוגעת בתדמית המוצר ובהתאם במוניטין הסימן.
76. לעניין הפניית הנתבעת להחלטה אנגלית ב-High Court Of Justice Chancery Division משנת 2011 בעניין Schutz v. Delta Containers (אסמכתא 19 לסיכומיה) יוער בנוסף, כי הפיסקה אליה הפנתה הנתבעת, שהיא פיסקה בפרק העוסק בעוולת גניבת עין דווקא (ולא בפרק העוסק בסימני מסחר), מתייחסת לכך ש- disclaimersקונקרטיים בהם נעשה שימוש או הוצעו לשימוש, אינם מספקים כדי למנוע אפשרות הטעייה (ההקשר: סימון מתקנים שנועדו לאחסון והובלה של נוזלים). עיון בהנמקה לגבי ה-disclaimers, אליה מפנה בית המשפט ופורטה בפרק העוסק בסימני מסחר, מעלה כי הקושי אותו מצא בית המשפט ב-disclaimers התמקד למעשה בלשון בה נוסחו, בדרך בה הודפסו (לרבות גודל גופן) ובחשש כי לאור החומר בו נעשה שימוש (מדבקות נייר), ה- disclaimersיוסרו במקרה של שימוש חוזר לאחר שטיפות.