30. לביסוס טענתם לקרינה מסוכנת שמקורה חדר השנאים בבניין, הוצגו על ידי התובעים שתי מדידות שערך מר יצחק זאביחי בכישוריו כמודד מוסמך ברישיון המשרד לאיכות הסביבה.
לפי ממצאי המדידה אשר ערך מר זאביחי ביום 23.2.09 בחלקים שונים של הדירה, מצא מר זאביחי רמת שדה מגנטי של 2.1 - 4.1 מיליגאוס (mg) בשלש נקודות מדידה בחדר העבודה (החדר הקרוב ביותר לחדר השנאים), רמת שדה מגנטי של 3.08 mg בחדר השינה הסמוך לחדר העבודה, ורמות שדה מגנטי של 1.8 mg ומטה ביתר חלקי הדירה.
--- סוף עמוד 16 ---
לפי ממצאי מדידה נוספת שערך מר זאביחי בחדר השינה הסמוך לחדר העבודה ביום 12.12.11, בניטור של 24 שע', מצא מר זאביחי קרינה שנעה בין 1 mg ל- 8.8 mg, ובממוצע – 3.5 mg.
על יסוד ממצאיו של מר זאביחי, מפנים התובעים לחוות דעתו של ד"ר אהוד נאמן. ד"ר נאמן מתאר בחוות דעתו את המודעות הגדלה לנזקים בריאותיים אפשריים כתוצאה מחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים. עוד טוען ד"ר נאמן (עמ' 8 בחוות דעתו) כך:
"בהתאם לעמדת משרד הגנת הסביבה ומשרד הבריאות נקבע לאחרונה סף חשיפה של 4 mg ממוצע ל- 24 שעות לציבור. הערך במסמך של חברת החשמל של 1,000 mg מתייחס לחשיפה "אקוטית" – רגעית בלבד."
ד"ר נאמן מסכם את חוות דעתו בטענה שמיקום השנאים ופעילותם, יוצרים בדירה שדה מגנטי העולה ברמתו על הסף המומלץ על ידי המשרד לאיכות הסביבה.
הנתבעים מצידם מבקשים לאמץ דווקא את חוות הדעת שהוצגו על ידי המומחים מטעמה של חברת החשמל. על בסיס חוות דעת אלו טוענת חברת החשמל שאין כל בסיס לטרוניות התובעים ואף לא לתחושתם על סכנת קרינה חריגה בדירה.
כך, בין היתר, טוענת חברת החשמל כי ההוראה היחידה המחייבת הרלוונטית מתבססת על חוק הקרינה הבלתי מייננת, תשס"ו-2006, וזו (כל עוד לא הותקנו תקנות) מפנה אך ורק לדו"ח ועדת המומחים מחדש מרץ 2005 (נספח 3 לחוות הדעת של ד"ר בן ציון כהן). בדו"ח זה נקבע ערך סף של 1,000 mg, ואומץ "עקרון הזהירות" בנוגע לחשיפה לקרינה, אך בלא הוראה על ערכים מחייבים.
ובנוסף, טוענת חברת החשמל כי המדידות שבצעו מומחים מטעמה ביום 11.1.12 וביום 30.6.14 העלו ערכי קרינה הנופלים מאלו שמצא מר זאביחי במדידותיו והגיעו, בחדר הארונות, למקסימום של 2.8 mg בלבד (כאמור בחוות הדעת של מר אמיר יגר).
31. דא עקא, שלצורך הכרעה בטענת אי ההתאמה שמעלים התובעים, אין כלל צורך להכריע בין המומחים השונים. אין בכך צורך שהרי, כזכור, במחלוקת שבין התובעים לנתבעים לא רמת הקרינה שנמצאה היום עומדת למבחן, אלא זו שנמצאה בעת כריתת ההסכם. ולמעשה - רמתה בעת העברת הזכויות לתובעים. לפי ההסכם מכרו הנתבעים לתובעים דירת מגורים, ממילא שבכך גם התחייבו שהדירה כולה, מצפון ועד דרום, ראויה למגורים, וממילא שהתחייבות זו עמדה בתוקף עד למועד העברת הזכויות לנתבעים.