בעדותם ובסיכומים מטעמם, שבים ומטעימים התובעים כי עומדת להם הזכות הטבעית לדור בדירה שהיקפי הקרינה בה אינם עולים על אלו בכל דירה "רגילה". בערכים של כ- 0.4 mg ולא יותר. עוד מלינים התובעים על כך שהנתבעים וכל אותם מומחים שהובאו כנגדם, לא היו בעצמם מסכימים להתגורר שעה אחת בדירה בה ערכי קרינה כאלו שנמצאו בדירה.
עם כל הרצון להבין לליבם של התובעים, אינני סבור שדי בתחושות אלו כדי לבסס את התביעה כלפי מי מהנתבעים. רגישות יתר של התובעים לסכנת קרינה איננה יכולה להצמיח להם עילת תביעה, אך יכולה לעורר תהיה באשר להתנהגותם בעת רכישת הדירה ובשנים שחלפו מאז הוגשה התביעה. קשה להבין כיצד לא ערכו התובעים בדיקה ספציפית של הקרינה בדירה עת נרכשה, אם הם טוענים לרגישות יתרה עקב נסיבות אישיות. קשה להבין כיצד המשיכו להתגורר
--- סוף עמוד 19 ---
בדירה במשך שנים לאחר אותו גילוי (ולפי עדותם – הדירה שרכשו אמורה להימסר רק בסוף 2017 – עמ' 216 ו- 271 בפרוט') אם זו מהווה "מלכודת מוות".
מסקנות אלו משמעותן אחת – דחיית התביעה כלפי הנתבעים.
III. טענות התובעים כלפי הנתבע – עו"ד גונן רהב
35. לטענת התובעים, הפר הנתבע את חובת הזהירות שהוא חב להם.
בטענה זו מתמקדים התובעים באי גילוי דבר קיומו של חדר השנאים בבניין עובר לכריתת ההסכם.
לפי גרסת התובעים, בדיקה ראויה של מצב הדירה על ידי הנתבע, למשל באמצעות רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, או למשל באמצעות הפירוט בהסכם שלפיו רכשו הנתבעים את הדירה, או למשל באמצעות עיון בתקנון הבניין, היו מגלים לנתבע בנקל את דבר קיומו של חדר השנאים וכך גם יכול היה הנתבע להתריע בפניהם על קיומו מבעוד מועד. בפועל, טוענים התובעים, לא גילה להם הנתבע את דבר קיומו של חדר השנאים ובכך התרשל והפר את חובת הזהירות שהוא חב בה כלפיהם. הפרה זו, ממשיכים ומשלימים התובעים את הטענה, גרמה להם לכל אותם נזקים בגינם הוגשה התביעה ומכאן חבות הנתבע בפיצויים.
הנתבע כופר בטענה זו. לפי גרסת הנתבע, השירותים בגינם נשכרו שירותיו בעת שהתובעים בקשו לרכוש את הדירה, כלל לא כללו שירותים לבדיקת אפשרות קיומם של מטרדים בסביבת הדירה. אותו מטרד עליו מלינים התובעים בגין קרבת הדירה לחדר השנאים, לגרסת הנתבע, איננו שונה מכל מטרד אפשרי נוסף שימצא בסביבת הדירה. מטרד כגון רעש אפשרי מחדר המעלית, צחנה אפשרית מחדר האשפה, או חדירת גז ראדון ממרתף הבניין.