בנוסף, ואף זאת לא במחלוקת, את דבר קיומו של חדר השנאים בבניין יכול היה הנתבע לגלות ואין צורך במאמץ מיוחד כדי לגלות זאת. חדר השנאים נרשם כיחידה נפרדת בבניין, וכך גם מופיע בתקנון הבית המשותף ורשום בפנקס הבתים המשותפים מאז 2004 (נספח 6 לתצהיר מובשוביץ). כך גם בתקנון המוסכם של הבניין. כך גם בהיתר הבנייה שניתן לבניין. לגילוי דבר קיומו של חדר שנאים בבניין לא נדרש איפה הנתבע לסיור בדירה או בבניין ודי היה לו עיין במסמכים שלפיהם נבנה ונרשם הבניין בפנקס הבתים המשותפים, כדי לגלות זאת.
נקודת המוצא לבחינת טענת התובעים כלפי הנתבע הינה איפה, כי הנתבע לא ידע וממילא שגם לא גילה לתובעים דבר על קיומו של חדר שנאים בבניין, וכי הנתבע יכול היה לגלות את דבר קיום חדר השנאים באמצעות הזמנה ועיון במסמכי רישום הבניין.
38. השאלה המתחייבת במצב דברים זה היא איפה אם בכך הפר הנתבע את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים.
אך מובן כי היקפה של חובת הזהירות בה חב עורך הדין כלפי הלקוח ישתנה מעניין לעניין ויקבע בהתאמה לנסיבות הרלוונטיות. לו, למשל, היה נכרת בין התובעים לנתבעים הסכם שכר טרחה בכתב, אפשר והוא היה מהווה מקור לבחינת היקף התחייבויות הנתבע, אך הסכם שכר טרחה בכתב לא נכרת בין הצדדים.
התובעים, בסיכומיהם, מלינים על אי כריתתו של הסכם שכר טרחה בכתב ורואים בכך אות ועדות נוספים למחדל הנתבע. למרות טענה זו, למרות אותן הלכות אותן מצטטים התובעים בכל הנוגע לחובתו של עורך הדין להסדרת תנאי התקשרותו עם הלקוח בכתב, נראה שלחובה זו משמעות מעשית כאשר מדובר בייצוג בעניין סבוך ובקשר אפשרי מתמשך. למשל ייצוג בהליך משפטי או בעסקה סבוכה. קשה לראות בעסקת רכש דירה, דוגמת העסקה דנא, דוגמא למערכת יחסים שמצדיקה הסכם שכר טרחה בכתב. על כל פנים, כמו בכל התקשרות שבין עורך דין ללקוח, גם במקרה זה, גם בייצוג בעניין פשוט וקצר מועד, עמימות ואי ודאות הנוצרים בהעדר חוזה התקשרות כתוב עלולים לעמוד לו לעורך הדין לרועץ, כאשר ממנו ניתן היה לצפות להסדרה כתובה וסדורה של חוזה ההתקשרות.
39. ככלל, מקובל לראות בעורך דין המייצג לקוח ברכישת דירה כמי שחובתו מתמקדת בבחינה ווידוא טיב הזכויות הנמכרות. כך באה לכדי ביטוי תפיסה זו בפסיקה:
--- סוף עמוד 21 ---
"עורך-דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו, בכל מקרה, מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה. אינני מתעלם מכך שיש נסיבות בהן מתבקשת מעורך דין במפורש פעולה מוגבלת ותו לאו, אולם לא זה המצב שלפנינו. אגב, גם במקרה של פעולה מוגבלת על עורך הדין להעמיד את הלקוח על אותן הבעיות העיקריות האפשריות, היכולות להיות כרוכות בסוג העסקה אשר בה מדובר. כאן המדובר בעורך-דין, שעניין רכישת הדירה נמסר לטיפולו. טפול מיומן וזהיר, שניתן היה לדרוש מעורך-דין סביר בנסיבות כאלה, כולל, בין היתר, בדיקת נושא החריגות מן ההיתר שעלה מן הטיוטה של סעיף 13(א) לנספח לחוזה ואשר הצביע על חוטים שהוליכו לרשויות התכנון והבנייה. סיכומו של דבר, עורך-דין, המתבקש לעשות עסקת מקרקעין עבור לקוח, אינו ממלא את חובתו כלפיו אם אינו בודק תחילה את פרטי הרישום בלשכת רישום המקרקעין ובמוסד מתאים אחר הקשור לנושא, לפי העניין (הוועדה לתכנון, מחלקת ההנדסה המתאימה, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה)." (ע"א 751/89 ברכה מוסהפור נ' אדוארד שוחט פ"ד מו (4) 529, 537).