בייצוג לקוח ברכישת דירה, בראש ובראשונה מצופה מעורך הדין שיוודא את טיב הזכויות הנמכרות. שיוודא כי הזכויות אכן רשומות כדבעי ובאם מוטלות עליהן מגבלות כלשהן, דוגמת משכנתא או עיקול. וכאשר בבדיקת הזכויות נמצא שנדלקה "נורה אדומה", מצופה מעורך הדין שיעמיק את הבדיקה. שיבחן גם את המגבלה בגינה נדלקה הנורה. למשל בבדיקת היתר הבנייה או חוקיות הבנייה. למשל בבדיקה במחלקת ההנדסה או בוועדות התכנון הרלוונטיות.
זאת ועוד, מעורך דין המייצג לקוח ברכישת דירה גם מצופה שיקפיד על ניסוח תנאי העסקה. שיוודא כי ניתנות הבטוחות המקובלות בעסקאות שכאלו. וכך נפסק:
עורך-דין חייב להשתמש במיומנות מקצועית סבירה כדי לשמור על זכויות לקוחו. "... חייב עורך הדין להכין ללקוחות שלו חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר...". ראה על"ע 2/80 [1] בעמ' 708, שם נמצא שעורך-הדין התרשל, משלא קבע כל הוראה המבטיחה את הקונה כנגד התחייבות המוכרים לעשות תשלומים שונים שהיו תנאי מוקדם לאפשרות העברת המכר לקונה, דבר שניתן היה לעשותו אם על-ידי עיכוב כספים ששילמו הקונים על חשבון המחיר ואם בדרך אחרת. "הטענה שהחוזה משקף את העסקה שהלקוח רוצה בה אינה טענה" נאמר שם. היא גם אינה טענה בענייננו. לא על כישלון העיסקה נתבע המשיב אלא על רשלנותו בכך שלא הבטיח את כספו של המערער אם תיכשל. (ע"א 554/87 דוד מזור נ' שמואל אריאלי פ"ד מה(1) 370, 374)
אם כך, בייצוג לקוח בעסקה לרכישת דירה, מקובל לכלול בחובת זהירותו של עורך הדין את החובה לבחון את טיב הזכויות הנמכרות, להעמיק את הבדיקה ביחס לזכויות כאשר נדלקת "נורה אדומה" באשר לטיבן, ואף לנסח את ההסכם המתגבש כך שיובטחו בצורה המיטבית זכויות הקונה.
40. בכל עקרונות אלו, בכל הנוגע לחובת זהירותו של עורך הדין, אין לתובעים כל טענה שהיא כלפי הנתבע. ואין כל סיבה שתהיה להם כזו טענה, שהרי הזכויות בדירה הועברו ונרשמו על שם התובעים זה מכבר ובלא כל מכשול. לא על מחדל בבחינת זכויות הנתבעים מלינים התובעים ואף
--- סוף עמוד 22 ---
לא על אי הבטחת כספם ביישום העסקה. טרוניית התובעים עוסקת באיכותה של הדירה. בקרבתה לחדר השנאים שבבניין ולסכנת הקרינה הנובעת מקרבה זו.
לפי טענת התובעים, אי גילוי דבר קיומו של חדר השנאים מהווה מחדל מצידו של הנתבע והפרת חובת הזהירות שלו כלפיהם. טענה זו, מתבססת על ההנחה שחובת הזהירות שחב בה הנתבע כלפיהם כוללת גם את החובה לבחון את סביבת הדירה ולהצביע על מקורות אפשריים לסיכון בריאותם. אלא שהפוך והפוך בטענות התובעים או בראיות שהוצגו, ולא תמצא מקור שיבסס כזו חובה של הנתבע. התובעים אינם מציגים כל מקור המבסס טענה שלפיה התחייבותו של הנתבע כלפיהם כללה גם בחינת סביבתה של הדירה. ולא בכדי לא מציגים התובעים כזה מקור, שכן נראה שבכך מפנים התובעים לכדאיות העסקה שנרקמה. ואין כל בסיס לניסיונם להשית על הנתבע אחריות לכדאיות העסקה.