בענייננו, הנתבעים ידעו על קיומה של אי ההתאמה כבר במועד החתימה על הסכם המכר, ולכל המאוחר טרם מסירת החזקה בבית לתובעים, ולא גילו על כך לתובעים. משכך, אין כל משמעות להצהרות התובעים בסעיף 2.4 להסכם גם אם התרשלו התובעים. יוער כי בנסיבות העניין ולאור מהותו של הליקוי יש לקבוע ממילא כי התובעים גם לא התרשלו.
יוער כי חובת הגילוי החלה על המוכר קמה גם מתוך סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע כי להטעייה תיחשב גם אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי נסיבות, היה על הצד השני לגלותן, וכן מכח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) המחיל את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב גם בשלב המשא ומתן.
ויודגש, גם לו היה מקום לקבל טענת הנתבעים כי התברר להם לראשונה על קיומו של הליקוי רק בסמוך למסירת החזקה בבית לתובעים ולא קודם לכן, עדיין היה עליהם לגלות לתובעים על קיומו של הליקוי גם מכח עיקרון תום הלב.
20. לאחר שקבעתי כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי ואת סעיף 2.9 להסכם המכר יש לדון כעת בשאלת הפיצוי.
התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בסך 200,000 ש"ח.
סעיף 8.1 להסכם קובע כדלקמן : " הצדדים מסכימים בזה כי אם אחד מהם יפר את ההסכם הפרה יסודית ישלם הצד המפר לצד המקיים ו/או הנכון לקיים הסכם זה סכום בשקלים של 200,000 ₪ כפיצויים קבועים, מוערכים ומוסכמים מראש ללא צורך בהוכחה כלשהי כי נגרם נזק בשיעור הנ"ל ו/או בשיעור כלשהו וזאת בנוסף לכל סעד ו/או תרופה לו זכאי הצד המקיים על פי הדין ו/או הסכם זה, לרבות ביצוע בעין של ההסכם ולרבות תביעה לפיצויים גדולים יותר".
סעיף 8.2 קובע כי: "הפרת הוראות סעיפים 2, 3, 4, 5, 6, 7, על כל סעיפי המשנה שלהם, ובכלל זה מועדי התשלום בהסכם זה, יחשבו כתנאי יסודי בהסכם זה, והפרתם או הפרת חלק מהם תהווה הפרה יסודית של הסכם זה על כל המשתמע מכך".
--- סוף עמוד 10 ---
על פי הסכמות הצדדים בהסכם המכר הרי שהפרת הצהרת המוכרים המנויה בסעיף 2.9 להסכם מהווה הפרה יסודית המזכה בתשלום הפיצוי המוסכם.
21. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות) קובע את זכותם של צדדים להסכים מראש על שיעור הפיצויים שישולמו ללא הוכחת נזק, וכן את סמכותו של בית משפט להפחית מגובה הסכום שנקבע "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
על פי הפסיקה, הכלל הוא כי אין להתערב בהסכמת הצדדים אלא במקרים חריגים ובתי המשפט ייטו לכבד את רצון הצדדים ולהורות על אכיפת תניית פיצויים מוסכמים (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו)). ואולם, בית המשפט רשאי לשקול להפחית הפיצוי המוסכם מקום בו מצא כי לא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה ולהעמיד הפיצוי כך שיתקיים יחס סביר בינו לבין הנזק בר הצפייה.