61. לא למותר לציין כי כאשר נשאל רו"ח ענווה בחקירתו בפשמ"ג ממתי הוא משמש כרואה חשבון של מר אנקול ושל החברות שבבעלותו, הוא השיב: "משנת 2000, מתאריך רכישת החברה [התובעת- ב.א.] באמצעות חברת ש. אנקול בע"מ". רו"ח ענווה המשיך והסביר: "מר אנקול רכש את חברת ICI ישראל בע"מ, מאחר שהיקף העסק הצטמצם, הוא חשב שאין צורך לעבוד עם משרד גדול כמו סומך חייקין. הוא הגיע אלי כי אנו מכרים ויש לנו חברים משותפים. הוא אמר לי שהוא מנהל מו"מ לרכישת החברה שהוא היה מנהלה..." (מוצג שה/51, עמ' 87, ש' 13-21). מכאן, שרו"ח ענווה אישר בעדותו בפני פשמ"ג כי הוא שימש כרו"ח מבקר של התובעת החל ממועד רכישת מניותיה על ידי החברה הרוכשת, וכי החליף בתפקיד זה את סומך חייקין עפ"י בקשתו של מר אנקול.
62. לעניין זה ראוי להדגיש כי התובעת התנגדה להסתמכות הנתבעות על תוכן החקירות השונות שנערכו אצל הפשמ"ג, ובכלל זה אף להצגת תוכן עדותו של רו"ח ענווה במהלך חקירתו אצל פשמ"ג כראייה בהליך זה. לדעת התובעת אין לקבל כראיה בתביעה דנן את עדותו של רו"ח ענווה אצל הפשמ"ג מאחר שרו"ח ענווה לא העיד ולא נחקר על עדותו זו בעת בירורה של תובענה זו, ומאחר שמדובר בעדות מפי השמועה. אלא שבהתייחס לכך ראוי להזכיר כי לפי המפורט בפרוטוקול הדיון מיום 29.1.2017, עובר לפתיחת פרשת התביעה ושלב ההוכחות, הסכימו ב"כ הצדדים כדלקמן: "מוסכם בינינו כי כל חומר הראיות שהוגש לבית המשפט יהווה חלק מתיק בית המשפט ובכלל זה נספחי תצהירים, חוות דעת ונספחיהן, תעודת עובד ציבור והחומר שצורף לה וכיוצא באלה". הסכמה זו של הצדדים קיבלה תוקף של החלטת בית משפט (ר' עמ' 47, ש' 19-21; עמ' 48, ש' 4-5 לפרו').
63. ברי איפוא כי הצדדים הסכימו לקבילותם כראיות בתביעה זו של כל המסמכים שצורפו לתצהירי העדויות הראשיות, כולל תצהירי הנתבעות. בהתחשב בכך שחקירתו של רו"ח ענווה בפני פשמ"ג צורפה כנספח שה/51 לתצהירו של עו"ד קוברסקי, אשר מסר תצהיר עדות ראשית בתביעה זו מטעם ש. הורוביץ –אני מוצא לנכון לקבל מסמך זה כראיה קבילה. כידוע, בידי בעלי הדין בהליך האזרחי הכוח לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט, לרבות לגבי קבילותן של הראיות שהוגשו בגדרו (ר' ע"א 61/84 יוסף ביזאי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446, 475 (1988). במקרה הנוכחי, הצדדים הסכימו על קבילותם של כל הנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים, ואיני מוצא כי יש לסטות או להסתייג מהסכמה זו בשלב הסיכומים.