9. ביום 25.4.2004 הוציאה רשות המיסים לתובעת שומת מס הכנסה לשנת 2000. שומה זו הוצאה לפי מיטב השפיטה ובגדרה סווגו הסכומים ששולמו ע"י החברה האנגלית בהקצאה הראשונה ובהקצאה השנייה בתמורה להון המניות שהונפק לה, ואשר הסתכמו בסך כולל של 6,164,304 ₪ - כהכנסה של התובעת החייבת בתשלום מס הכנסה. מאחר שבעת הוצאת השומה היו לתובעת הפסדים צבורים להעברה בסך כולל של 10,466,075 ₪, לא חויבה התובעת בתשלום מס אלא קוזז מסכום זה מלוא הסך הנ"ל שסווג על ידי פקיד השומה כהכנסה חייבת, כך שלתובעת נותרו הפסדים להעברה בסך של 4,319,771 ₪ בלבד (ר' מוצג שה/58).
--- סוף עמוד 5 ---
10. נימוקי שומה זו מפורטים בצו לשנת 2000 שהוצא לתובעת ביום 30.3.2005. בצו זה נכתב, בין היתר, כי יש לראות בסך של 3,990,000 ₪ שהועבר לתובעת ע"י החברה האנגלית ושימש לתשלום פיצויי הפיטורין לעובדי התובעת ולפירעון הוצאות נוספות, הכנסה חייבת במס הכנסה בהתאם להוראות סעיף 2(1) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה"). עוד נקבע בצו זה כי יש לסווג את המרת ההלוואה בסך של 2,156,000 ₪ להשקעה בהון מניות כהכנסה חייבת הנובעת ממחילת חוב בסכום זה לפי הוראת סעיף 3(ב)(3)(א) לפקודת מס הכנסה. לחילופין, צוין בצו זה כי יש להתייחס להקצאה הראשונה ולהקצאה השנייה כאל "עסקאות מלאכותיות", כמשמעותן בסעיף 86 בפקודת מס הכנסה, שכן ניתן לקבוע לגבי כל הקצאת מניות כזו "שעיקר מטרתה הינה הפחתת נטל המס" (ר' מוצג שה/60).
11. ביום 5.1.2006 הוצאה למר אנקול באופן אישי שומת מס לשנת 2000. בשומה זו קבע פקיד השומה כי למר אנקול נוצרה הכנסה חייבת נוספת בסך של 5,944,333 ₪ מפיצויי פיטורין (ר' מוצג שה/78). בהודעה המפרשת נימוקי שומה זו נכתב, בין היתר, כי עם מכירת מניותיה של התובעת לחברה הרוכשת, הצהירו כל עובדי התובעת, למעט מר אנקול, על סיום העסקתם ע"י התובעת ועל קבלת פיצויי פיטורין מוגדלים בשיעור של 190%-280%. מאידך, מר אנקול לא הצהיר במועד זה על סיום העסקתו ע"י התובעת ועל קבלת פיצויי פיטורין. בשנת 2001 הצהיר מר אנקול על סיום העסקתו אצל התובעת, תוך שהוא מדווח על קבלת פיצויי פרישה בשיעור של 100% בלבד. לטענת פקיד השומה, התמורה ששולמה לחברה האנגלית במסגרת הסכם המכר לא שיקפה את שוויה האמיתי של התובעת, וכי המחיר הנמוך שנקבע בהסכם המכר כמחיר רכישת מניות התובעת מאת החברה האנגלית שיקף, לדעת פקיד השומה, "הנחה" מסכום פיצויי הפיטורין שמר אנקול היה זכאי לקבל מהתובעת ו/או מהחברה האנגלית. לטענת פקיד השומה, פיצויי פיטורין אלה היו אמורים להסתכם בשיעור מוגדל שלא יפחת מ- 280% בהתחשב בתפקידו הבכיר של מר אנקול בתובעת, משך העסקתו, וכן בהתחשב בשיעור פיצויי הפיטורין שניתנו לכל יתר עובדי התובעת בעת סיום העסקתם ע"י התובעת (ר' מוצג שה/79).