166. לאחר עיון במזכר הנ"ל ובעדותה של עו"ד גביש מצאתי לקבל גרסתה של ש. הורוביץ לפיה הפגישה שנערכה בין מר מקפרליין, נציג החברה האנגלית, לבין עו"ד קליר ז"ל ועו"ד גביש תבדל"א, עסקה בבחינת אופן היישום של רצונה של החברה האנגלית להבטיח תשלום פיצויי פיטורין לעובדי התובעת, וכי לא היה מדובר בייעוץ לגבי תנאי העסקה, ובמיוחד לא נבדקו בפגישה זו סוגיות הקשורות בענייני מיסוי. אנמק להלן קביעתי זו:
ראשית, התובעת טוענת אמנם כי מר מקפרליין היה דירקטור אצל התובעת. אולם, גם אם עובדה זו נכונה, על אף שלא הוכחה, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי מר מקפרליין נהג לפנות ל-ש. הורוביץ בכובעו כדירקטור אצל התובעת, לרבות בענייני דיני עבודה. בהקשר זה, יצוין כי דווקא גב' קנופף היא זו שתיארה בעדותה כי התובעת נועצה באמצעותה עם ש. הורוביץ בנושאים הקשורים בדיני עבודה (ר' עמ' 861 לפרו').
שנית, אני נותן אמון מלא בעדותה של עו"ד גביש אשר ציינה כי הפגישה עסקה בדאגתה של החברה האנגלית להבטחת תשלום פיצויי פיטורין מוגדלים לעובדי התובעת. זאת ועוד: מקובלת עלי עדותה של עו"ד גביש כי היא ועו"ד קליר ז"ל לא עסקו בענייני מיסוי, ומר מקרפליין לא נפגש עמם על מנת לקבל ייעוץ בענייני מיסים. יתר על כן: מקובלת עלי הגרסה כי מקבל הייעוץ שניתן בפגישה הייתה החברה האנגלית, אשר כאמור חששה באותה עת שמא התובעת לא תשלם לעובדיה פיצויי פיטורין מוגדלים לאחר שהשליטה בה תעבור לחברה הרוכשת.
שלישית, גם בהקשר זה לא מצאתי כי לתובעת היה אינטרס עצמאי בסוגיה זו. כפי שעולה מהמזכר הנ"ל, האפשרות השלישית שהוזכרה הייתה הקמת קרן פיצויים שלא באמצעות התובעת. העלאת הצעה זו מתיישבת עם גירסתה של ש. הורוביץ לפיה סוגיית תשלום פיצויי הפיטורין לעובדים היא שעמדה במרכזה של פגישה זו שנועדה להגן על אינטרס החברה האנגלית שעיקרו הבטחת תשלום פיצויי פיטורין מוגדלים לעובדי התובעת והסרת החשש של החברה האנגלית שמא התובעת, בעת שתימצא תחת השליטה החדשה של החברה הרוכשת, לא תשלם לעובדיה פיצויי פיטורין בשיעורים מוגבלים. יתרה מזו: לא הוכח כי לתובעת היה
--- סוף עמוד 48 ---
אינטרס עצמאי להקמת קרן פיצויים חיצונית שבה יופקדו כספי פיצויים הפיטורין לעובדיה. ברי, אפוא, כי הייעוץ נגע לאינטרס של החברה האנגלית, והיא הייתה הלקוח שקיבל ייעוץ זה.
167. לא למותר לציין כי התובעת ביקשה למצוא תימוכין לגרסתה בעובדה שחיובי השעות אשר הופיעו במערכת חיוב השעות של ש. הורוביץ נרשמו ללא הפרדה בין חיובה של החברה האנגלית לבין חיובה של התובעת. לשיטת התובעת, אי הקפדה זו מלמדת על העדר מחיצות בהתייחסות מצדה של ש. הורוביץ אל התובעת ואל החברה האנגלית, וכי – לגרסתה – ניתן להסיק מכך ש-ש. הורוביץ ראתה בחברה האנגלית ובתובעת כ"משפחה אחת". עו"ד גביש התייחסה בעדותה לסוגיה זו וציינה כי לא התעסקה אז, וגם כיום אינה מתעסקת, באופן חיוב השעות, אך מבחינתה זה היה ברור לגמרי כי מר מקפרליין הגיע לפגישה כנציג החברה האנגלית ולא כנציג התובעת. לפיכך, ברי כי הלקוח בפגישה זו היה החברה האנגלית ולא התובעת (עמ' 734, ש' 10-19 לפרו'). עו"ד גביש הוסיפה כי גם אם טעתה בנושא חיוב השעות, הרי שאין בכך כדי להשפיע על נושא הייצוג, לרבות זהות הלקוח (עמ' 734, ש' 31-32 לפרו'). עדותה זו של עו"ד גביש נמצאה על ידי כנה ומהימנה, ומתיישבת עם השכל הישר. יתר על כן: אני מתקשה להשתית ממצאים עובדתיים ביחס לקיומם של יחסי עו"ד-לקוח על רישום במערכת פנימית לחיוב שעות של משרד ש. הורוביץ כאשר עוה"ד שהעידו מטעם ש. הורוביץ ציינו כי הם אינם מקפידים לגבי אופן רישום השעות במערכת זו.