171. יתר על כן: מפירוט שעות החיוב שנעשה ע"י ש. הורוביץ (מוצג שה/83) עולה כי עו"ד נוימן עבד על נושא זה בשלב מאוד מקדמי של המו"מ שקדם לעסקה נושא הסכם המכר, דהיינו - בימים 13 ו-14 לחודש מרץ, שנת 2000, ואף זאת - במשך 4 שעות בלבד. באותה עת, טרם התגבשו ההסכמות העיקריות נושא התובענה דנן, ובכלל זאת גם בנושא החזר ההלוואה לחברה האחות. לפיכך, מקובלת והגיונית בעיני טענתו של עו"ד נוימן לפיה תרומתו בתיק זה נגעה להיבט המיסויי המצומצם שעלה בטיוטת המזכר שהכינה הגב' נגר כפי שתואר לעיל, לרבות עקב החשש שהביעה החברה האנגלית בנוגע להפרשי המועדים שיווצרו בין מועד העברת הכספים לתובעת לצורך תשלום פיצויי הפיטורין לעובדיה לבין מועד הוצאתם בפועל של כספים אלה בעת פיטורי העובדים ותשלום פיצויי הפיטורין במועד מאוחר יותר. לענין זה אציין כי מעיון במכתב מיום 28.3.2000 שנשלח ע"י מר דייויס אל עו"ד קוברסקי, אליו כאמור לא מוען מר אנקול, עולה כי החברה האנגלית הביעה רצונה במכתב זה להקים קרן נפרדת מיוחדת וייעודית לצורך תשלום פיצויי הפיטורין (מוצג שה/1, בעמ' 8). ברי כי עובדה זו יש בה כדי לתמוך בטענת ש. הורוביץ לפיה השירות המשפטי שניתן על ידה בנושא זה היה לחברה האנגלית בלבד, על פי בקשתה, וכי לחברה האנגלית הייתה הפררוגטיבה להחליט באיזו דרך מבין הדרכים שהוצעו לה היא מבקשת להבטיח את תשלום פיצויי הפיטורין לעובדי התובעת. לא למותר לציין כי עניין הפרשי העיתוי הפך ממילא לבלתי רלוונטי משהוסכם בסופו של דבר כי כל עובדי התובעת יפוטרו כבר במועד ההשלמה.
172. אוסיף ואדגיש כי עו"ד נוימן התייחס בעדותו לעובדה כי חיוב השעות שביצע נעשה בתיק הפנימי הכללי של התובעת במערכת החיובים של ש. הורוביץ, ולא בתיק החיוב של החברה האנגלית. עו"ד נוימן הסביר כי מאחר שדובר בייעוץ טרום העסקה נושא הסכם המכר, במהלך חודש מרץ שנת 2000, הרי שהחיוב נרשם תחת התיק הכללי של התובעת משיקולים טכניים (עמ' 629, ש' 22-25; עמ' 630, ש' 1-5). עדותו זו של עו"ד נוימן נראית לי סבירה, הגיונית והיא נמצאה על ידי מהימנה וראויה לאמון מלא מצד בית המשפט.
173. עו"ד אקוניס, שעבד במחלקת המיסים ב-ש. הורוביץ בתקופה הרלוונטית, אך לא עובד כיום ב-ש. הורוביץ, העדיף שלא למסור תצהיר מטעם ש. הורוביץ, אך נחקר על ידי ב"כ הצדדים. עו"ד אקוניס ציין כי הוא אינו זוכר את העסקה נושא הסכם המכר (עמ' 584, ש' 22-23