192. במסגרת ההליך דנן נשאל מר אנקול מדוע מצא לנכון לציין את החברה האנגלית כמי שהתובעת הסתמכה עליה בזמן אמת ולא את הנתבעות. בתחילה, לא ידע מר אנקול להשיב לשאלה זו (עמ' 270, ש' 25-32; עמ' 271, ש' 1-2 לפרו'). בהמשך עדותו, מר אנקול השיב "האמת היא שהסתמכתי על האנגלים כיוון שעבדתי איתם כל כך הרבה שנים, מתוך ידיעה שהם נעזרו על ידי שני הגופים שהנחו אותם לפעילות בארץ, וזה אתם" (עמ' 303, ש' 25-27 לפרו'). ב"כ סומך חייקין המשיך והקשה על מר אנקול: "אז אתה אומר לי ככה – יש פה שני גופים שהם חייבים איזושהי חובת נאמנות לאנגלים, האנגלים בגלל שאני מכיר אותם חייבים לי חובת נאמנות ולכן אני עובר ודורש דברים מהנתבעות?" מר אנקול השיב: "הם לא חייבים לי נאמנות, הם קיבלו ריטיינר מהחברה והם חייבים נאמנות לחברה". (עמ' 303, ש' 28-32 לפרו').
193. עדותו של מר אנקול בהליך דנן מחזקת את התשובה שמסר בפשמ"ג לפיה התובעת הסתמכה על החברה האנגלית ולא על הנתבעות. דהיינו, כי אין נסיבות המקרה נופלות בגדר הנסיבות החריגות שנדונו בפסיקה בהן נוצרת הסתמכות של הצד השלישי על עורך הדין, שכן במקרה הנוכחי ההסתמכות שנעשתה היתה על הצד שאותו ייצג עורך הדין. קרי: על החברה האנגלית שיוצגה ע"י עורך הדין, כל זאת – מבלי שהצד השלישי הסתמך על עורך
--- סוף עמוד 58 ---
הדין במישרין. זאת ועוד: עדותו של מר אנקול הייתה בלתי עקבית ובעלת גרסה משתנה. מתשובותיו לשאלות שנשאל מתעורר ספק האם הוא סמך לכאורה על הנתבעות מאחר שהם שימשו כעו"ד ורו"ח של החברה האנגלית, או שמא לשיטתו הנתבעות היו חייבות כלפי התובעת בחובת נאמנות מכוח הסכם ריטיינר שהיה קיים בין התובעת לבין הנתבעות. בנסיבות אלה אני מתקשה לקבוע כי עדותו של מר אנקול עקבית, סדורה, וראויה לאמון מצדו של בית המשפט.
194. יתר על כן: מבחינת מדיניות משפטית, לא יהיה זה ראוי לדעתי להרחיב חובת זהירות זו באופן גורף ובלתי מבוקר, למקרים בהם הסתמכות של צד שלישי על צד להסכם תבסס חובת זהירות מצדו של עורך הדין של אותו צד להסכם כלפי הצד השלישי.
195. לא למותר לציין כי פסיקת בית המשפט העליון שנזכרה לעיל התייחסה לגיבושה של חובת זהירות מצדו של עו"ד כלפי צד שלישי בלתי מיוצג. במקרה הנוכחי, כפי שצוין לעיל, מצאתי כי מר אנקול נועץ במומחים מטעמו, רו"ח ענווה, ועו"ד ש. בן חיים, עוד לפני מועד חתימתו של הסכם המכר. אין ספק כי מר אנקול נועץ במישרין עובר לחתימה על הסכם המכר עם רו"ח ענווה, לרבות בענייני תכנון מס. כפי שצוין לעיל, רו"ח ענווה סיפר בחקירתו בפני פשמ"ג כי מר אנקול נועץ בו בהיבטים מיסויים הקשורים בהסכם המכר (מוצג שה/51, עמ' 91, ש' 41-46; עמ' 92 ש' 47-48). רו"ח ענווה אף ציין בחקירתו כי נפגש עם נציג החברה האנגלית לבקשת מר אנקול (מוצג שה/51, עמ' 90, ש' 19-21). לכך יש להוסיף ולהזכיר את מכתבו של רו"ח ענווה למר אנקול, בגדרו פורטו במפורש סוגיות הקשורות בתכנוני מס, כאשר, לדוגמה, בסעיף 8 של מכתב זה צוין "בכל הליכי המימוש של החברה, אפשר לבצע תכנוני מס שונים שיסייעו לך בעתיד" (ר' מוצג שה/71). מר אנקול ציין בחקירתו בפני פשמ"ג כי התייעץ עם רו"ח ענווה בכל הקשור במו"מ מול החברה האנגלית (מוצג שה/50, בעמ' 25). בחקירתו במסגרת ההליך דנן אישר מר אנקול כי נפגש עם רו"ח ענווה מאחר שלטענתו רצה להתייעץ עמו בנוגע להחלפת שם החברה של התובעת, בנוגע לכדאיות העסקה וכן לגבי סוגיית פיצויי הפיטורין לעובדים (עמ' 59, ש' 27-28; עמ' 60, ש' 1 לפרו'; עמ' 57 ש' 8-11 לפרו'). בהמשך עדותו, אישר מר אנקול כי שיתף את רו"ח ענווה בכך שהחברה האנגלית מתכוונת להזרים כסף לתובעת כדי לממן את פיצויי הפיטורין המוגדלים המיועדים לעובדי התובעת, וזאת - כנגד הקצאת מניות לחברה האנגלית (עמ' 70, ש' 16-20 לפרו'). גם גב' קנופף העידה שהבינה כי רו"ח ענווה הוא הרו"ח של מר אנקול (עמ' 974, ש' 17-20 לפרו').