219. באשר לטענה שהופיעה בתצהירו של מר אנקול לפיה הנתבעות ידעו על החיוב הצפוי של התובעת בתשלום מס אך הסתירו זאת מהתובעת, טוענת סומך חייקין כי למעשה מדובר בטענת תרמית הנטענת ע"י התובעת כנגד החברה האנגלית והנתבעות. העלאת טענה כזו מטילה על התובעת נטל הוכחה מוגבר, אשר התובעת כשלה מלעמוד בו. עם זאת, סומך חייקין טוענת כי טענת התרמית נטענה ע"י התובעת בעלמא, ועדויותיהם של מר אנקול וגב' קנופף אף מפריכות טענה זו.
220. באשר לטענת התובעת כי לו הייתה יודעת על החיוב הצפוי במס היה מר אנקול פועל על מנת שסעיף השיפוי המופיע בהסכם המכר יורחב גם לגבי חיוב מס צפוי זה, טוענת סומך חייקין כי מדובר בטענה ספקולטיבית. יתר על כן: השיפוי בהסכם המכר ניתן לחברה הרוכשת, ולא לתובעת. זאת ועוד: הטענה מנוגדת ללשון הסכם המכר ולמטרת סעיף השיפוי. לטענתה, סעיף השיפוי בהסכם המכר מתייחס לאירועים שהתרחשו לפני חתימת הסכם המכר, ואף זאת – בכפוף, ובהתבסס, על ההצהרה של מר אנקול ושל החברה הרוכשת לפיה למיטב ידיעתם אין, ולא יהיו, לתובעת חובות למס הכנסה שמקורם בתקופה המסתיימת בשנת המס 1999. על כן ממילא שאין כל היגיון בטענה כי החברה האנגלית הייתה מסכימה ליתן שיפוי בגין חיוב צפוי במס בגין ביצוע הסכם המכר לאחר חתימתו. עדותו של מר אנקול בעניין זה הייתה מבולבלת, והוא לא ידע להסביר מדוע לא דרש מהחברה האנגלית שיפוי גם בהתייחס לשנת המס 2000.
221. ש. הורוביץ מצטרפת לטענת סומך חייקין לפיה התובעת לא הוכיחה כי נמצאה חלופה אחרת שהייתה יכולה לגרום לכך שהתובעת לא הייתה מחויבת במס הכנסה בגין העסקה נושא הסכם המכר. נוסף על כך טוענת ש. הורוביץ כי התובעת לא הגישה חוות דעת כלשהי של מומחה מטעמה בנושא זה. יתר על כן: ארבעה מומחי מס העידו כי לא נמצאה חלופה שהיה בכוחה לשפר את התוצאה המיסויית, ועדויותיהם לא נסתרו. אפילו התובעת עצמה החזיקה בעמדה זו במסגרת ערעורי המס שהגישה יחד עם מר אנקול.
--- סוף עמוד 66 ---
222. ש. הורוביץ טוענת כי התובעת עמדה על שתי החלופות האפשריות לראשונה בסיכומיה, מבלי שהציגה ביסוס ראוי ותימוכין לעמדתה מדוע החלופה של הנפקת שטר הון עדיפה. לגבי החלופה של הנפקת שטר הון יחד עם המחאת החוב לחברה הרוכשת – מדובר למעשה בהלוואה, כך שהתובעת הייתה נותרת עם חוב לחברה האנגלית. מצב זה מהווה שינוי מהותי של התנאים המסחריים של נושא הסכם המכר, מאחר שהוא מנוגד לאינטרס של החברה האנגלית להתנתק מהתובעת. יתר על כן: הותרת החוב לחברה האנגלית מהווה חיסרון לתובעת עצמה, אשר עולה בהרבה על היתרון הקל של "מגן המס". זאת ועוד: ככל ששטר ההון היה מומחה לחברה הרוכשת יחד עם מניות התובעת, סביר להניח שרשויות המס היו רואים בהמחאה כזו, ללא מתן תמורה, כהכנסה בידי התובעת. בהקשר זה, ש. הורוביץ מדגישה כי בניגוד לטענת התובעת, רו"ח רובין ציין בעדותו שמכר או הסבה של התחייבויות התובעת לפי שווי נמוך מערכן יחד עם העברת השליטה במניות התובעת נחשב כיום כתכנון מס המחויב בדיווח, מה שאין כן לגבי פעולה של המרת חוב להון מניות.