שנית, עו"ד גילבאי ורו"ח רובין נחקרו חקירה נגדית על חוות דעתם, מה שאין כך לגבי הפשמ"ג אשר התובעת נמנעה מלזמנו לעדות מטעמה, וממילא שלא נחקר על הנימוקים עליהם ביסס שומותיו.
לא למותר לציין בהקשר זה כי לצורך הפשרה אליה הגיע הפשמ"ג עם התובעת ומר אנקול לא עמד הפשמ"ג על מלוא הנימוקים שהנחו אותו בהוצאת השומות לתובעת ולמר אנקול באופן אישי, ומכל מקום, נימוקיו לא נידונו ולא הוכרעו ע"י בית המשפט.
שלישית, התרשמותי מעדויותיהם בפניי של עו"ד גליבאי ורו"ח רובין הביאה אותי לכלל החלטה כי ניתן לקבלן כלשונן בהיותן מקצועיות, מבוססות כדבעי, וכל זאת – כאשר גם הוכח בפניי כי ה"ה גליבאי ורובין הינם בעלי מומחיות וניסיון מקצועי רב שנים, נטולי פניות, וראויים לאמון מלא מצדו של בית המשפט.
משכך, אני קובע כי יש לדחות גם טענתה זו של התובעת.
253. התובעת טוענת בסיכומיה כי רו"ח רובין אישר בעדותו כי פעולה של הזרמת כספים לתובעת ע"י החברה האנגלית, כנגד הקצאת הון מניות לחברה האנגלית הינה פעולה שכיום חייבת בדיווח בהתאם לתקנות מס הכנסה (תכנון מס). נוסף על כך טוענת התובעת כי רו"ח רובין התייחס בחוות דעתו לחלופה של מכר מניות והמחאת ההתחייבויות של התובעת לחברה הרוכשת. לגרסתה, רו"ח רובין ציין כי לדעתו נוכח נסיבות חתימתו של הסכם המכר, סביר מאוד להניח כי רשות המיסים הייתה רואה בכך משום מחילה מפורשת מצדה של החברה האנגלית על התחייבויות התובעת כלפיה, וכי כיום יש לדווח על פעולה שכזו כתכנון מס על פי תקנות מס הכנסה (תכנון מס) (ר' ס' 18 לחוות דעת רו"ח רובין). בחקירתו הנגדית נשאל רו"ח רובין לדעתו לעניין השימוש בחלופה של שטר הון נושא ריבית לו היה מומחה ע"י החברה האנגלית לחברה הרוכשת. רו"ח רובין הפנה לאמור בסעיף 18 בחוות דעתו, וחזר על האמור בה (עמ' 648, ש' 5-20 לפרו'). ברי, אפוא, כי אין ממש בטענת התובעת לפיה רו"ח רובין אישר כי הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לתובעת והקצאות של מניות התובעת לחברה האנגלית כנגדן נחשבו בזמן אמת בגדר תכנון מס החייב בדיווח. לא למותר לציין כי לא הוכח על ידי התובעת שתקנות אלה היו ברות תוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה זו נוכח העובדה שהן הותקנו בשנת 2006.
--- סוף עמוד 75 ---
254. לא למותר לציין כי עדויותיהם של מומחי הנתבעות, עו"ד גילבאי ורו"ח רובין, לא נסתרו על ידי התובעת, ואף לא באמצעות הגשת חוות דעת נגדית של מומחה מטעם התובעת. התובעת לא הגישה שום חוות דעת מטעמה שעשויה הייתה לתמוך בטענותיה בדבר העדיפות מבחינה מיסויית של השימוש בשטר הון לעומת השימוש בחלופה של הקצאת הון מניות, או ביחס למשמעות של מועד הקצאת הון המניות.