--- סוף עמוד 76 ---
258. כפי שצוין לעיל, בעניין SF מנה בית המשפט העליון חמישה תנאים מצטברים לתחולתו של מצג שווא רשלני: (1) הוצג מצג עובדתי; (2) המצג לא היה מהימן; (3) המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג; (4) המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק; וכן (5) הצד השני הסתמך בפועל על ההיצג (עניין SF, בפס' 25).
כסיכום ביניים ניתן לקבוע כי מניתוח הדברים עד כה לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעות הציגו מצג כלשהו בפן המיסויי של העסקה נושא הסכם המכר. יתר על כן: התובעת גם כשלה מלהוכיח שאם אכן הוצג מצג כלשהו על ידי הנתבעות, היה זה מצג רשלני. לא למותר לציין כי התובעת אף לא הוכיחה התקיימותו של התנאי החמישי, לפיו היא הסתמכה בפועל על המצג. כפי שפורט לעיל, מצאתי כי מר אנקול התייעץ באופן יזום ואקטיבי עם רו"ח ענווה עובר לחתימה על הסכם המכר, לרבות בענייני מס ובענייני תכנון מס (ר' ס' 107-114 לפסק הדין). כן מצאתי כי מר אנקול הודה כי יוצג על ידי עו"ד בן חיים החל מחודש מאי 2000, וכי עו"ד בן חיים פעל בשמו ובשם התובעת עובר למועד ההשלמה (ר' ס' 158-159 בפסק הדין). בקביעות אלו יש כדי להחליש טענות התובעת לפיהן היא הסתמכה על מצג הנתבעות. לפיכך, אני קובע בזאת כי התובעת כשלה מלהוכיח טענתה לפיה הנתבעות הציגו בפניה מצג רשלני.
259. טענה נוספת שהעלתה התובעת מתמקדת בגרסתה לפיה על הנתבעות היה להזהיר אותה מפני חבות המס הצפויה לה כתוצאה מהזרמות הכספים לתובעת והקצאות המניות לחברה האנגלית כנגדן. בשונה מהטענה בדבר מצג רשלני בענייני המס, עיקרה של טענה זו מתמקד בכך שהיה על הנתבעות לדעת כי הפעולות נושא הסכם המכר יגרמו לחיובה של התובעת במס, וכי לכן הן הפרו את חובתן כלפי התובעת משלא הזהירו אותה בגין חיוב צפוי זה.
260. לא מצאתי לקבל טענת התובעת לפיה הנתבעות התרשלו בכך שלא הזהירו אותה מפני האפשרות כי תחויב במס.
ראשית, כפי שכבר קבעתי לעיל, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שהנתבעות ייצגו אותה בהליכים הקשורים בעסקה נושא הסכם המכר. יתרה מזו: התובעת אף לא הוכיחה כי הסתמכה על השירות שניתן לחברה האנגלית על ידי הנתבעות באופן שהיה יכול ליצור חובת זהירות של הנתבעות כלפיה. בהקשר זה הוכח כי מר אנקול התייעץ עם רו"ח ענווה, לרבות בענייני מס ו/או תכנון מס, וכן יוצג על ידי עו"ד בן חיים בכל הקשור בעסקה נושא הסכם המכר. נוסף על כך, גם מהתנהלות הצדדים לא עולה כל הסתמכות של התובעת או של מר אנקול על מוצא פיהן של הנתבעות, לרבות בענייני מס. לפיכך, משלא נוצרה כל חובת זהירות של הנתבעות כלפי התובעת, הרי שממילא אין כל בסיס לטענה כי הנתבעות התרשלו בכך שלא הזהירו את התובעת באשר לחיובה הצפוי במס.