263. שלישית, מקובלת עלי טענתה של ש. הורוביץ לפיה לתובעת לא היה כל עניין בקבלת אזהרה שכזו מהנתבעות, שכן עמדו בפני התובעת שתי אפשרויות בלבד: האחת - לקבל את הסכומים שהעבירה החברה האנגלית, והשניה - לסרב לקבלם. ברי, אפוא, כי האפשרות הטובה ביותר מבחינתה של התובעת הייתה, בכל מקרה, לקבל סכומים אלו, ועל כן "האזהרה" בעניין אפשרות החיוב במס הייתה חסרת ערך ובלתי מעשית מנקודת מבטה של התובעת. יתרה מזו: התובעת לא הוכיחה כי אפשרויות אחרות שהועלו על ידה, לרבות אי חתימה על הסכם המכר ו/או הרחבת סעיף השיפוי הקבוע בהסכם המכר היו ברות יישום או שהיו משפרות את מצבה של התובעת ולכל היותר יתכן, ואף זאת בספק רב - שהיה בהן כדי לשפר את מצבה של החברה הרוכשת. לכן, הן אינן רלוונטיות באספקט זה. כפי שכבר הובהר לעיל, מדובר באפשרויות שהתממשותן מוטלת בספק מאחר שיש בהן כדי לשנות מהותית את תנאי העסקה נושא הסכם המכר כפי שמוכח גם מעדותו של מר אנקול עצמו (ר' לדוג' בסוגיית הרחבת השיפוי שמר אנקול הודה שלא הייתה מתממשת: עמ' 265, ש' 21 לפרו').
--- סוף עמוד 78 ---
264. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי הנתבעות התרשלו בכך שלא "הזהירו" אותה בגין חיוב אפשרי במס בשל הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לתובעת.
265. אוסיף ואציין כי מצאתי לדחות גם טענת התובעת לפיה הנתבעות פעלו במצב של "ניגוד עניינים". על מנת שלא לחזור על הדיון שכבר נעשה בטענה זו, אפנה בהקשר זה לסעיפים 123 - 124 הדין בעניינה של סומך חייקין, וכן לסעיפים 186 ו- 187 בעניינה של ש. הורוביץ. בנוסף, אין בידי לקבל טענת התובעת לפיה הנתבעות פגעו בה נוכח העדר שיתוף הפעולה מצידן בערעור המס שהגישה. מדובר בטענה בעלמא. רו"ח סקרדר ועו"ד קוברסקי העידו במסגרת ערעורי המס של התובעת ושל מר אנקול (ר' מוצג ת/6). אולם התובעת לא הסבירה באיזה אופן עדותם פגעה בה. יתר על כן: בחקירתו הנגדית בהליך דנן, מר אנקול אף הוא לא ידע להשיב כיצד עדויותיהם של רו"ח סקרדר ועו"ד קוברסקי במסגרת ערעורי המס פגעו בתובעת (ר' עמ' 125-128 לפרו'). משכך, גם דינה של טענה זו להידחות.
266. כפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובע בזאת כי כל טענות התובעת בדבר התרשלותן של הנתבעות כלפיה נדחות בזאת. כפי שיפורט להלן, מצאתי גם כי התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק וקשר סיבתי על מנת שתצלח בתביעתה כנגד הנתבעות. לדיון ברכיבים אלו אפנה עתה.